׳הבְּרָכָה והקְלָלָה׳: מה שקרוי ׳הברכה׳ זאת מציאות רגילה שבה חיים ומתפרנסים מהאדמה, ועל פי התורה קיומה מותנה בציות עיוור ומוחלט לנציגי האל יהוה. אם לא מצייתים יש ׳הקללה׳, שבשפה המודרנית נקראת איום: פעולה מילולית או אחרת שתכליתה להפחיד על כוונה לפגוע, במטרה להניע אחר לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה שרשאים לעשותו. תזכורת על חופש דת, פלורליזם וסובלנות לפי התורה: חובה לאבד, לנתץ, לשבר, לגדוע, לשרוף כל הקשור לאמונות של אחרים. דיני ׳עיר נידחת׳, מקום שבו רוב התושבים מאמינים באמונה אחרת: חובה להרוג את כולם ולשרוף את הישוב. הביטוי ׳פְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם׳ ממחיש את האמונה שהיתה מקובלת: יש אלוהים ויש פסלים וייצוגים אחרים של האלוהויות - הפסל איננו האל. מגנים רק פסלים של אחרים, לא הפסלים ׳שלנו׳ העשויים זהב עם פנים וכנפיים (כרובים): הם קדושים, ובין שניהם יוצא הקול של יהוה כשהוא מדבר. מותר לשחוט ולאכול חיות בכיף, חוץ מהדם בגלל האמונה 'כי הדם הוא הנפש׳. ׳אותות ומופתים׳ הם כשפים ממשיים, ומה עושים איתם? מאמינים לכשפים שנעשו בברכת האל יהוה והורגים את מי שעשו כשפים מוצלחים בעזרת אל אחר. התירוץ ׳מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם׳ עתיק מאוד, ושולפים אותו מול כל עובדה שמפריכה את האמונות הטפלות של המאמינים, עד עצם היום הזה. תזכורת שבועית לכך שיהוה הוא אל שבטי למהדרין ובוודאי שאיננו אל אוניברסלי: ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם… עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.׳ לכותבי עלילות האל יהוה לא היה מושג בדברים הכי בסיסיים בטבע, שאל - לו היה קיים - היה יודע, כמו אילו חיות מעלות גירה. ׳לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׳: מדוע אסור לבשל ציפור בחלב שכנתו הכבשה? כמו בסוגיות רבות בהלכה, חבורת חז״ל הם עבריינים סדרתיים על האיסור המפורש: ׳אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ׳ - הם הוסיפו וגרעו כאוות נפשם. עוד תרגיל חז״לי אופייני להפרת חוקי התורה עם חותמת ׳כשר׳, הפעם תרמית שנת השמיטה (שמיטת כספים וחובות) באמצעות הונאת ה׳פרוזבול׳. התורה לא רק שאינה אוסרת על עבדות אלא מנציחה ומסדירה אותה, עם חוקים מבוססים על אפלייה קשה של העבד והשפחה הגויים. ומה המשותף לפי חז״ל בין עבד כנעני לאישה מישראל, שפוטר את שניהם מקיום מצוות עם זמנים קבועים (׳שהזמן גרמן׳)? שניהם משועבדים קודם כל לגבר האדון - ורק אחר כך, בזמנם החופשי, לאל. לכן לפי חז״ל, עבור האישה מצוות הבעל קודמות למצוות האל.