פרשת בראשית פרק א פסוק ב

"הארץ והארץ…". ברגע שמכפילים משהו - כאן מתחילות הבעיות. השמים נשארו נקיים, אין עיסוק בשמים עד מעמד הר סיני, אבל "והארץ" - כשנכנסים אל העולם הממשי כאן מתחילות הצרות. 

זה ההבדל בין העולם התיאורטי לבין העולם המעשי, בין הדברים כפי שהם באמת ובין הדברים כפי שהם במציאות.

"תוהו ובוהו" - תוהו זה משהו שתוהים עליו, שמטרתו לא ברורה. וכי ב"אלפיים תוהו" לא נבנתה ציביליזציה אנושית? ודאי שנבנתה. אלא שהיא היתה ללא מטרה. "ובוהו" - גם כן, מלשון בהייה. הבהייה היא ציפייה שמשהו יסתדר, אבל זאת ציפייה מאוכזבת.

"וחושך על פני תהום" - חושך מלשון חסוך, כלומר חסר בו משהו. תהום זה מים.

המילה "תהום" והמילה "תוהו" זאת כמעט אותה המילה, רק שזה סתום, המ"ם סותמת את התוהו.

"ורוח א-להים". אפשר לפרש אלהים במובן של חזק, כמו "צדקתך כהררי אל". רוח אלהים - רוח חזקה.

חז"ל אומרים: "תוהו" - זה בבל, "בוהו" - זה פרס, "חושך" - זה יוון, "תהום" - זה רומא. הבינו חז"ל שהתיאור הראשוני הסתום הזה בודאי בא גם ללמד אותנו משהו. גם בהיסטוריה שלנו יש תוהו ובוהו וחושך ותהום, ישנה הרגשה שמי ששולט בעולם אלו הרשעים. מלמדים אותנו חז"ל שהרצון לעוצמה הזה שהוא כל כולו אלימות ופרעות בא מהתוהו ובוהו הקדמון. וכשם שלתוהו ובוהו הקדמון יש בסוף פתרון - "ויאמר א-להים יהי אור", כך לתוהו ובוהו ההיסטורי יש פתרון - "ורוח א-להים מרחפת על פני המים".

"רוח א-להים" - הרצון הא-להי מרחף על פני המים. (המילה "רוח" בתנ"ך פירושה הרצון. כמו "ילדי רוחי"). "פני" זה יכול להיות פָּנִים, השטח החיצוני, וזה יכול להיות פְנִים, מה שבפנים המים.

לבן זומא היה קושי להבין איך יש יסוד של פירוד במקום שבו אמורה להיות האחדות. הפתרון לכך הוא שהפירוד הזה איננו מקורי. היתה עוד אחדות קודמת שנפרדה והתורה לא מדברת עליה.

"ורוח א-לוהים מרחפת" - זה רוחו של מלך המשיח. כלומר, מתוך כל המלכויות והתוהו והחושך יש מגמה היסטורית שהולכת ועולה. "ורוח א-לוהים מרחפת" - זה משיח בן יוסף. "ויאמר א-לוהים יהי אור" - זה משיח בן דוד.

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com