פרשת בראשית פרק א פסוקים ב-ד

לא רק אחרי התוהו ובוהו יהיה טוב, גם בתוך התוהו ובוהו - "רוח א-לוהים מרחפת על פני המים". לכן אמרו במדרש: "רוח א-לוהים" - זה רוחו של מלך המשיח. יש כיוון משיחי שמתרחש תוך כדי הבלאגן. 

כל אחד עוסק בשקו ותעניתו והקב"ה הולך ובורא -מתוך העיסוק של כל אחד- אורו של משיח. כל אחד עושה את חלקו ואיננו מודע למגמה הסמויה העולה מהדברים. "ורוח א-להים מרחפת על פני המים".

"מרחפת" אותיות: מ"ת רח"ף. רח"ף בגימטריה - 288. לפי המקובלים יש 288 ניצוצות של קדושה שנפלו לתוך הקליפות שאותם צריך להעלות על ידי רוח א-לוהים שמרחפת על פני הניצוצות שבקליפות האלה.

הרב דרוקמן מסביר ש"רוח א-לוהים" זה משיח בן יוסף, "ויאמר א-להים יהי אור" - זה משיח בן דוד.

"יהי אור ויהי אור". זה המקום היחיד שבו אנחנו רואים שאין הפרש בין הציווי לבין הביצוע. לעומת כל מעשה בראשית בו אנחנו רואים מגמה שבכל מקום שיש ציווי - בפועל זה לא הולך. וכך גם בכל התורה. זה הרעיון של כשלון מתוכנן. הרעיון הזה בא לומר שאף על פי שיש כישלון מתמיד, אבל בכל זאת יש מגמה של עלייה. ההתקדמות של העולם היא דרך כישלונות, דרך נפילות.

"אור - זה מעשיהם של צדיקים". אור פירושו תפיסה -'לאור דבריך'- והצדיקים הם אלו שיודעים לתפוס נכון את המציאות.

"אור - אלו מעשיהם של צדיקים, חושך - אלו מעשיהם של רשעים, ואיני יודע איזה מהם עדיף. כשהוא אומר 'וירא א-לוהים את האור כי טוב' יודע אני שמעשיהם של צדיקים עדיפים" (מדרש). הרב אשכנזי מסביר את המדרש התמוה הזה שהיה לכאורה מקום לחשוב שעדיף לעשות מעשיהם של רשעים ולחזור בתשובה מאשר לכתחילה לעשות מעשיהם של צדיקים, שהרי רצון השם מתגלה גם באור וגם בחושך, ואם כך אדרבה יהיה מעלה לעבור דרך החושך כדי לגלות את אור השם בכל. מחשבה שבתאית. לכן כדי להוציא מהמחשבה הזאת נאמר: "וירא א-להים את האור כי טוב".

היה צריך להיות כתוב: "ויבדל א-להים בינו ובין החושך", שהרי הנושא הוא האור. מפרש חכם אחד מטבריה: אחרי שנעשתה הבדלה הייתה תוספת אור.

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת בית יהודה - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.
לפניות: beit.yehouda7@gmail.com