סבא של ד"ר מיתר זמר היה חוקר במכון ויצמן וכבר מגיל צעיר הסתובבה בין אקדמאים וסביבה חוקרת.

למזלה הטוב היא הסתובבה עם סבה בכנסי מדע בעולם וזכתה להיחשף לתחום מגיל צעיר.

את הדוקטורט שלה היא עשתה בתחום שהכי עניין אותה - זכרון ואיך המוח שלנו מייצג אותו.

שוחחנו בפרק על בחירת מסלול הדוקטורט, כיצד לבחור מעבדה? ועל ההתלבטות באיזה מוסד אקדמי לעשות את המסלול.

דיברנו על האתגרים שיש במסלול התובעני של דוקטורט במדעי המוח, ריצת המרתון והזמן הארוך, העבודה הקשה בה נכשלים הרבה יותר ממה שמצליחים וגם על הבדלי המגדר והשפעתם על התחום.

בין היתר שוחחנו על הטרדות מיניות ועל החוויה האישית של מיתר.

באקדמיה, מספר המאמרים ומקום פרסומם הוא מטבע להצלחה.

שמענו ממיתר את דעתה על הנושא ועל הפספס שבשיטת התמרוץ הזאת ואיך ממירים את הידע לתחומים אחרים כגון Data Science במידה ולא ממשיכים באקדמיה.

אפשר לעבור חיים שלמים בלי לדעת מה הייעוד שלך.

אפשר לעבור חיים שלמים שהם חיים מפוספסים.

ואפשר בדרך של מזל לגלות מה אתה באמת אוהב לעשות ולהבין מה אתה הולך לעשות.

זה היה המקרה של ד״ר גדעון לפידות, שבאופן מקרי נחשף לקורס של חיזוי מבנה חלבונים בתואר הראשון.

בהמשך גילה את עולם עיצוב החלבונים, protein design והבין מיד - שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים.

למרות שהיה שנים במסלול אקדמי מחקרי, הוא החליט שיישום המחקר שלו לא יישאר בגבולות המעבדה, אלא ייצא החוצה לעולם האמיתי.

במחלקה למדעים ביומולקולריים במכון ויצמן הוא פגש את שותפו, דרור ברן ויחד קפצו למים והקימו את אנזמיט סטארט אפ בתחום הייצור הביולוגי.

שוחחנו על יציאה מאזור הנוחות, חינוך ספרטני וגם על פיתוח כישורים בינאישיים וקו התפר העדין בין ההוויה הפנימית כחוקר הכוללת את התשוקה לשבת ולחשוב על בעיות מדעיות, לבין תפקיד המנכ״ל שמצריך 360 מעלות של כישורים שנלמדים בכל יום מחדש.