"כשרק יצאתי לדרך היה לי ברור שאני צריכה לבנות משהו שיהיה כאן גם עוד 50 ו-100 שנה, שלא יהיה תלוי בי וגם לא באף שר. התחלפו שבעה שרים ושישה מנכ"לים מאז שיצאנו לדרך", מספרת עדי אלטשולר, מייסדת ומנכ"לית עמותת אינקלו לחינוך מכיל, שמפעילה גנים ובתי ספר שבהם לומדים יחד ילדים ובני נוער עם ובלי מוגבלויות, כולל כאלו שברגיל היו נשלחים לחינוך מיוחד. בימים אלו היא מקימה בית ספר מכיל בחוף אשקלון. אינקלו הוא המשכה בדרכים אחרות של תנועת הנוער המכילה "כנפיים של קרמבו", שאלטשולר הקימה בגיל 16.

ב-2010 הקימה עם בן זוגה נדב אמבון את מיזם זכר השואה "זיכרון בסלון", שהיא מגדירה "אדם פרטי שלוקח אחריות על זיכרון השואה בסלון הפרטי שלו". כדי שזה יעבוד, היא אומרת, "מראש זה היה צריך להיות של כולם ולא של אף אחד" - ולכן סירבה לצרף למיזם את צה"ל, משרד החינוך ויד ושם, ואפילו השם שלה לא מופיע באתר המיזם.

בשיחה עם סתיו שפיר, אלטשולר מספרת שהיא שונאת להתראיין, כי נכוותה בעבר עם התבטאות על הייטקיסטים שלא תורמים מספק. היא גם לא אוהבת לקחת קרדיט בולט על הפעילות שלה: "התנועה היא לרוקן את עצמי - אני עכשיו נוצה בכנפיים של משהו שלך, ועכשיו אני פה. ומה שתרצי, לאן שתקחי אותי - אני אלך. יש לי אמונה נורא גדולה, שארגון או יוזמה או ילד או משהו שנולד - זה כמו ישות רוחנית. היא חכמה ממני, ואני כלי שרת בתוכה. זה לא שלי, זה של האלוקות".

באופן לא אופייני לאישה כל כך מעורבת, אלטשולר לא צורכת חדשות ואינה פעילה ברשתות חברתיות. "היה לי רק פייסבוק ואותו אני סגרתי אחרי ה-7 באוקטובר. סגרתי את כל המסכים מהחיים שלי כדי לשמור על התודעה שלי נקייה, כי יש כל כך הרבה לעשות". היא ממליצה גם לאחרים לעשות כמוה: "הצורך במיסוך הוא ברור, אבל המיסוך הזה הוא כל כך מסוכן תודעתית, נפשית. שומר נפשו ירחק. להתנתק מהרשתות החברתיות זה אולי הריפוי הכי גדול ב-war-life balance".

הפודקאסט "יכול להיות עם סתיו שפיר" הוא הפקה של ליברל 🔊 להאזנה ביישומונים השונים: podlist.net/stavshaffir