בשנות ה-80', דן מרידור – אז ח"כ ולימים שר המשפטים – אסף בעזרת העוזרת הפרלמנטרית שלו מודיעין גלוי על חברי מפלגת הימין הקיצוני "כך" בהנהגת הרב מאיר כהנא. חמוש בקלסר ראיות עב כרס, מרידור הגיע לבית המשפט לטעון שכהנא ומפלגתו מסיתים לגזענות - מה שהסתיים בפסילתם מלכהן בכנסת. "זה הצליח אז כי אנשים הבינו: אתה יכול להיות בעד שטחים, אתה יכול להיות בעד שלום, אבל אתה לא יכול להיות גזען", הוא אומר היום, "גזענות היא הדבר הכי נורא בעיניי".
ארבעה עשורים אחר כך, כשאיתמר בן גביר נבחר לכנסת, ניסתה סתיו שפיר לפסול אותו לפי אותו תקדים - אבל לא הצליחה. מה השתנה בציבוריות ובפוליטיקה הישראלית, ואיך גורמים לעתיד הפוליטי להיות יותר טוב? השיחה עם דן מרידור מתמקדת במנהיגות, ועל שני הכוחות המנוגדים שקיימים בדמוקרטיה: ייצוג הציבור והובלת הציבור. "האופטימיות בעיניי מותנית בכך שהמוכנות של הציבור הישראלי הרחב להיאבק תמשיך להיות מקור בלתי נדלה", הוא אומר עם הפנים קדימה. "אם השלטון לא יתחלף הם ימשיכו, ומה שיעמוד מולם, אני מקווה, זה אותו ציבור", הוא אומר. "אני לא מחפש 'אחדות' עם הגזענות. לא מחפש 'אחדות' עם תומכי טרור.
הצורך להנהיג ולא לחפש את דעת הקהל, הוא בחסר גדול בעולם וגם אצלנו. אנשים שאומרים את דעתם ונאבקים עליה, ולא מחפשים את דעתם לפי מה שהציבור רוצה, הם המבחן הגדול שלנו עכשיו"

הפודקאסט "יכול להיות עם סתיו שפיר" הוא הפקה של ליברל 🔊 להאזנה ביישומונים השונים: podlist.net/stavshaffir