שרה רוזנפלד היא עובדת סוציאלית קלינית. מגיל חמש ידעה שהיא רוצה להציל לבבות של אנשים. כשתכננה ללמוד רפואה, חשבה שהלבבות הללו יהיו אדומים וינועו בקצב אחיד, אבל החיים ניתבו אותה למקום אחר. אי אפשר לראות היכן בדיוק שרה מחוללת פעולה של ריפוי בעצמה ובאחרים, אבל בזכות הפעולה הזו אפשר לקום אחרי נפילה, אפשר לאחות את קרעי הנפש, אפשר אפילו לחיות אחרי אובדן של שני בנים. הפרק מוקדש ליצחקי ולמלאכי, שאף שלא זכיתי להכירם, הוצפתי חמימות וגעגוע למשמע תיאור דמויותיהם המיוחדות מפיה של שרה, אִמם.

מוריה נחום מגיעה מהעולם העסקי והמשפטי, ובשנים האחרונות אפשר להגדיר אותה גם כמשוררת.

פניה הקורנים לא מסגירים את עומק ההתמודדויות שידעה לאורך חייה, אבל מעידים היטב על אהבת החיים העמוקה שמאפיינת אותה לצד התמודדויות אלה ולפעמים בזכותן. ספרה "נסי להלל עולם", עתון 77, 2022, נותן ביטוי לאתגרי חייה ולחסדיהם.

נחום פצ'ניק הוא משורר, מטפל ברוח "האקוֹמי" ומלמד מיניות מודעת. בעקבות פגיעה מינית שחווה בבית בו גדל, יצא למסע מתמשך של ריפוי אישי ומשמש דמות טיפולית המתמחה בטראומה ובחיבור שבין גוף ונפש. ספרו "נמר של קדושה" (2021) כולל שירים בעריכת ליאור שטרנברג ותורות העוסקות בזיקה שבין הממד הרוחני והממד המיני.

סיגל (שם בדוי) מנהלת קמפוס במוסד אקדמי ועוסקת בתחום הטיפול זה שלושים שנה. לפני שלוש שנים היא מצאה את עצמה חווה על בשרה חוויה של ניכור הורי שתטלטל את חייה, תפגיש אותה עם עולם הרווחה מן העֵבר השני, ותשנה את תפיסת עולמה כמטופלת וכמטפלת כאחד.

בעקבות השיחה, הנה קישורים לסקירת ספרות בנושא ניכור הורי, שכתבו ד"ר ענבל בר-און וד"ר יואב מזא"ה, ולשיחות עם ד"ר רמאני דורוואסוּלה בעניין אישיות נרקסיסטית.

פרק 38 – ד"ר נירה וָאלֶהד"ר נירה ואלה עומדת בראש מחלקת החינוך לגיל הרך במכללת סמינר הקיבוצים. מילדותה שכללה את יכולות ההכלה שלה, את הרגישות לאחרים ואת היכולת להאיר פנים. ועם זאת במשך שנים ביתה היה סגור. היום, לעומת זאת, היא מכניסה לביתה כמה שיותר אורחים עם כמה שיותר מַטעמים.

שרית סרדַס טרוֹטינוֹ רגילה בעשייה עיתונאית ומשמשת כתחקירנית ב"כאן 11". בגיל ארבעים שיחת טלפון אחת הובילה אותה לתחקיר אישי על נושא מכונן בחייה; אירוע מטלטל שפקד אותה בגיל 14 ולמעשה לא עזב אותה מעולם. הרומן "עד יום הימים" ממשיך את התחקיר הזה, ומייצר חוויית קריאה מסעירה ומפעימה.

ד"ר הלה הדס מכירה את החיים לצד התמודדות מאתגרת ממספר כיוונים. אחרי שנים של מחקר במדעי הטבע היא הפכה להיות מומחית לטבע האדם. בחייה המקצועיים הלה מנהלת את "אנוש" – העמותה הישראלית לבריאות הנפש ופועלת לטובת חוסן חברתי, ובחייה האישיים ידעה אובדנים שלימדו אותה את רזי החוסן שלה עצמה ושל הקן המשפחתי שלה.

ד"ר מרים פינק לביא היא פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת את מרפאת בריאות הנפש של מחוז ירושלים בקופת חולים לאומית. לאורך עשייתה המקצועית פגשה מרים סבל עמוק, טמטום אנושי ואכזריות בין אישית. אפשר היה לשער שמכל אלה היא תצבור מרמור, ייאוש ופסימיות. אפשר, אבל בפועל היא אוחזת באופטימיות מפוכחת, מייצרת איים של תקווה ומאמינה שהיכולת לדמיין אנושות טובה יותר היא דרך חיים.