לפי ערך גודל הירידה שמסופר עלי' בחלק הראשון של פ' כי תשא [חטא העגל], שהיא ירידה שאין כמוה, ניתן להעריך את גודל העלי' שלאחרי' שמסופר עלי' לאח"ז בשיעורים דימים אלו, שהיא עלי' שאין כמוה, ובאמת הטעם למה "הרשה" הקב"ה שתהי' ירידה כזאת הוא כי דוקא עי"ז באים בנ"י לעלי' הכי גדולה (כמבואר בענין "נורא עלילה על בני אדם"), וכפי שיהי' בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, ולכן השם של כל הפרשה - כולל הענינים הבלתי רצויים שבה - הוא "כי תשא"; בפ' כי תשא מדובר הן ע"ד לוחות הראשונות והן ע"ד לוחות האחרונות, ויש בזה מה שאין בזה, ויש דוגמתם בכאו"א, ועוד.

שיחת ט"ו אד"ר ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026

From the magnitude of the unparalleled descent described in rishon of parashas Ki Sisa (the sin of the golden calf), we can appreciate the greatness of the subsequent ascent, which is also unparalleled. And this ascent is the only reason Hashem allowed such a descent to take place in the first place (as explained regarding the verse “an awesome pretext upon the sons of man”), and the same applies to the ascent that will take place very soon with the coming of Moshiach. This is why the entire parshah, including the undesirable part, is called Ki Sisa (“When you lift up…”). Parashas Ki Sisa discusses both the first and second Luchos, each of which has an advantage over the other, and each of which is reflected within every Jew.

Excerpt from sichah of 15 Adar Rishon 5752

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026

לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

[המשך] וזוהי ההוראה מהשם של חג הפורים, בלשון מדי ופרס – אם נזדמן לו ענין של "פרס ומדי" ה"ז בכדי שיעשה ממנו ענין של "ימי הפורים", שענינם – "ונהפוך הוא", הפיכת ענין של חול ו"עמי הארץ" לקדושה ויהדות, שעי"ז נעשה מציאות חדשה, ע"ד הדבר חדש שנפעל ע"י תשובה מאהבה – "זדונות נעשו לו כזכיות", שזה מביא את ה"ונהפוך הוא" מן הקצה אל הקצה – החירות מאפילה לאור גדול!; כשפוגשים יהודי שהוא בבחי' "פור", "תינוק שנשבה", צריך לפעול בו את ה"ונהפוך הוא" – להשפיע עליו שירקוד בשמחה גדולה באופן ד"עד דלא ידע" מצד זה שכבר נעשה אצלו "ודתיהם שונות"! ולמרות ש"אכתי עבדי דאחשורוש אנן", ועפ"י תורה שם החג הוא "פורים" – מגלים ש"הוא הגורל" – ענין שלמעלה משכל, "לא ידע"! ועד"ז הפיכת עניני "פרס ומדי" שבעולם לעניני קדושה, ע"י העבודה ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ועוד יותר – "בכל דרכיך דעהו", "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא [בכל רגע] כל נמצא"!

ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026

[Continued.] This is the lesson from the name of the holiday of Purim, which comes not from the language of Persia and Media: when a Jew encounters something mundane (“Persia and Media”), the purpose is for him to transform it into the “days of Purim,” whose theme is v’nahafoch hu (“it was turned around”): transforming the mundane into holiness and Yiddishkeit. This transformation creates a new reality, like the effect of teshuvah, through which “intentional sins become like merits,” a transformation from one extreme to the other. When one encounters a Jew who is on the level of “pur” (as a result of being “taken captive among the nations), one must “turn him around” until he begins to dance with the greatest joy (ad d’lo yada – to the point of “not knowing”) from the privilege of being one whose “laws are different.” Despite the fact that “We are still the servants of Achashverosh,” and the name of the Yom Tov remains “Purim,” nevertheless we reveal that “hu hagoral” (“it is the lot”) – something that transcends reason and intellect (“lo yada”). Similarly, we transform all matters of “Persia and Media” into holiness by serving Hashem in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and “Knowing Him in all your ways” (as the Rambam states, the first mitzvah is “to know that there is a Primary Being who brings all existence into being.”).

2 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Tzav, Purim 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026

לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר (א'). ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס

"פורים" הוא החג היחיד ששמו אינו בלשון הקודש! ובמ"ש במגילה "הפיל פור הוא הגורל" זה מודגש – שהמילה בלה"ק היא "גורל" ומלת "פור" היא משפה אחרת! והפלא הוא שהרי אחת הזכויות שעל ידם נגאלו ישראל ממצרים (שבא לאחרי ובסמיכות ל"גאולת פורים") היא – "שלא שינו את לשונם"! וההוראה מזה בהקדים מ"ש במגילה "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" – גם כאשר בנ"י הם במצב של "מפוזר ומפרד" – רואים בגלוי וזה העיקר אצלם, שהם "עם אחד" ע"י ש"דתיהם שונות". ואדרבה – מצב ה"פירוד" מחזק את האחדות. ובכן פעולתה של התוועדות זו צריכה להתבטא בהענין של (שם החג) "פורים", בלשון פרסית: גם יהודי שאינו יודע עדיין לה"ק יש להודיעו ע"ד פורים ולא להמתין עד שידע ע"ד שאר עניני תורה ומצוות! ועד"ז כשרואה דבר חולין ("פור") – עליו לראות בו את התכלית – "הוא הגורל" – להפוך אותו לענין קדושה ויו"ט, ובאופן דשמחה "עד דלא ידע" עוד יותר מיו"ט דפסח! [המשך יבוא].

ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026

Purim is the only Yom Tov whose name is not in Lashon HaKodesh, as the Megillah says, “he cast a pur, which is the goral (lot),” emphasizing that the word in Lashon HaKodesh is goral, while the word pur is from a different language. This is surprising, considering that one of the merits by which the Jewish people were redeemed from Egypt is that “they did not change their language.” The lesson can be understood based on the verse in the Megillah, “There is one people that is scattered and dispersed among the peoples...”: Even when the Jewish people are “scattered and dispersed,” what is seen openly, and what is primary for them, is the fact that they are “one people,” which is due to the fact that “their laws are different.” To the contrary, the fact that they are “separate” strengthens their unity. Therefore, the effect of this farbrengen must be one that expresses the name of the Yom Tov – the word “Purim” in the Persian language: Even a Jew who doesn’t yet know Lashon HaKodesh must be informed about Purim, and one should not wait until after this Jew learns about other areas of Torah and mitzvos first. Similarly, when one sees something mundane (“pur”), he must see the inner purpose within it: “it is the goral” – to transform it into something holy and a Yom Tov, and one whose joy reaches the point of ad d’lo yada – even greater than the Yom Tov of Pesach. (To be continued.)

2 excerpts from sichah of Purim 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026

לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

ביטול גזירת המן היתה ע"י קיום בקשת אסתר "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שלשת ימים". ובזה מצינו חידוש מיוחד שגם הטף השתתפו בצום. וזה לא הי' מצד חינוך, כי: 1) התחלת החינוך בכלל, ובפרט – לתענית, הוא בגיל מאוחר יותר, וגם אז – רק לשעות, ולא "שלשת ימים"! 2) מלשון המדרש משמע שביטול הגזירה הי' בעיקר בזכות הטף, דמזה משמע שזה לא הי' אצלם רק בתור חינוך. 3) ענין החינוך בכלל הוא כדי להרגיל אותו לזמן החיוב, אבל צום זה הי' חיוב חד פעמי! ומכ"ז מוכח שהכוונה ב"וצומו עלי וגו'" היתה לכתחילה גם לקטנים. והביאור: גם אצל הגדולים לא הי' ביטול הגזירה בזכות השכל שלהם אלא מצד קטנות (וביטול) השכל שלהם – מסירות הנפש להקב"ה באופן ד"עד דלא ידע". ההוראה ממ"ש במדרש שמתי שאמותיהם של התינוקות רצו להביא להם אוכל – סירבו, והמשיכו בתעניתם: מצד א' צ"ל לאמא רגש מיוחד של רחמנות על ילדיהן. אבל מצד שני – מיד כאשר שומעת שמרדכי אומר להם לצום – נופלות השאלות ונותנת לילדים לקיים הוראותיו!

ב' חלקים מהתוועדות פורים ה'תשכ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026

Haman’s decree was annulled when the Jewish people fulfilled Esther’s request to “Go, assemble all the Jews and fast on my behalf…do not eat and do not drink for three days…” Here we find something unparalleled – that even the children fasted. And it wasn’t for purposes of chinuch because: (1) Children are not trained to fast until an older age, and even then, only for a few hours, not for three days. (2) The Midrash implies that Haman’s decree was annulled primarily in the merit of the children fasting, which indicates that their fasting was an integral part of the fast, not just for purposes of chinuch. (3) The purpose of chinuch is to train a child to do something that he will later be obligated to do, whereas this was a one-time fast that the children would not have to observe in the future. rather, the explanation is as follows: Even for the adults, the decree was annulled not because of their intellect, but because of the childlike property within them (and the bitul of their intellect), namely, their mesirus nefesh in the manner of ad d’lo yada (“until one does not know…”). The Midrash says that when the mothers wanted to bring food to their children, the children refused and insisted on continuing to fast with Mordechai. The lesson is that while it is true that a mother must have a sense of compassion, especially for her children, nevertheless, the moment she hears that Mordechai instructed the children to fast, all her questions fall away and she allows the children to fulfill his directive.

2 excerpts from farbrengen of Purim 5728

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026

לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

*

לזכות הת' חיים שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ג אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

במצות מחצית השקל, שבתחלת ו"ראש" פ' כי תשא, מודגש הקשר לחג הפורים, כמ"ש בגמ' "גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו", כלומר, מחצית השקל שנתנו בנ"י במדבר פעלה שלאחרי כו"כ דורות תתבטל הגזירה הכי חמורה על בנ"י! גם הענין ד"לכפר על נפשותיכם" (התכלית דנתינת מחצית השקל) קשור לימי הפורים, שהרי אז הוצרכו בנ"י להענין ד"לכפר על נפשותיכם", וגם בנוגע לחיי הגוף שעל זה היתה גזירת המן. גם "בן חמש למקרא" מבין בפשטות איך נתינת מחצית השקל פועלת "לכפר על נפשותיכם" – עפ"י פרש"י עה"פ "זה יתנו" – "הראה לו כמין מטבע של אש . . ואמר לו כזה יתנו"! הוא גם מבין איך עי"ז נעשה הענין ד"תשא את ראש בנ"י", גם מלשון "הרמה"; קשר נפלא בין מצות מחצית השקל ש"מהם נעשו האדנים" והיסוד של המשכן להענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" שדובר לעיל [תוכן המאמר דפורים קטן תרפ"ז].

ב' חלקים משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026

The mitzvah of Machatzis HaShekel (at the beginning and head of parashas Ki Sisa) has a special connection to Purim, as the Gemara states: “It is revealed and known to the One Who spoke and the world came into being, that in the future Haman was going to weigh out shekels against the Jewish people; therefore, He made their shekels come before his shekels.” Meaning, the Machatzis HaShekel given by the Jewish people in the desert nullified the decree against the Jewish people that came many generations later. The fact that the Machatzis HaShekel serves “to atone for your souls” also has a connection to the story of Purim, when the Jewish people were in need of “atonement for your souls” (including for their physical bodies, which were the subject of Haman’s decree). Even a “five-year-old learning Scripture” understands plainly how giving the Machatzis HaShekel brings “atonement for your souls,” based on Rashi’s explanation on the verse “This they must give…”: “He showed [Moshe] the appearance of a coin of fire…and said to him, ‘They must give [a coin] like this.’” The child also understands how the Machatzis HaShekel “uplifts the head of the Jewish people” (“Ki sisa”). There is also a wondrous connection between Machatzis HaShekel, which was used to make the foundations of the Mishkan, and the verse, “Out of the mouths of small children and suckling babies You have founded strength…” (discussed in the maamar of Purim Katan 5687).

2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Ki Sisa, Purim Katan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026

את הענין היחידי (עיקרי) שעמלק עשה לבנ"י שמסופר עליו בתורה בפרשת עמלק הוא "אשר קרך בדרך וגו'", וע"ז מזהירה התורה "זכור" ו"אל תשכח"! והביאור עפמ"ש במדרש ש"אשר קרך" הוא מלשון קרירות – "צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו העכו"ם יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת וכו'", ובעבודה: בשעה שיהודי רואה השגחה פרטית או נס כמו זה שהקב"ה מציל אותנו מאלו העומדים עלינו לכלותנו, בא עמלק ומנסה לקררו ולהטיל בו ספיקות שאולי אי"ז נס אלא "כחי ועוצם ידי" וכו', הנה עליו לדעת באופן של "זכור" ו"אל תשכח" שענין הקרירות שייך לעמלק ויצה"ר שבו ולא ליהודי! וזהו הדרך ל"מלחמה לה' בעמלק" ולנצח את עמלק!

משיחת פורים ה'תשכ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026

The only thing recounted in the Torah that Amalek did to the Jewish people is “how he encountered you (asher karcha) on the way…”, and of this the Torah commands to “Remember” and “do not forget.” This can be understood based on the teaching of the Midrash that that “asher karcha” comes from the word kerirus (coldness), “he cooled you off and tempered your boiling heat, for the nations had been afraid to attack you, and this one came first and provided the possibility for others. This can be compared to a boiling bath…” In terms of a Jew’s Divine service: when a Jew observes a miracle or hashgacha protis, such as when we are saved from those who rise up against us to destroy us, “Amalek” comes and tries to cool him down and cast doubts: maybe it wasn’t a miracle, but “my strength and the might of my hand” etc. One must remember and not forget that this coldness belongs to Amalek and to the yetzer hara – not to a Jew. In this way, “Hashem will wage war against Amalek” and Amalek will be defeated.

Excerpt from sichah of Purim 5727

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026

לזכות חנה שתחי' סלונים לרגל היכנסה לגיל המצוות י' אדר ה'תשפ"ו

נדבת הורי' ר' יהודה ליב וחיה מושקא שיחיו סלונים

ידועה הכרזתו של אדמו"ר מהריי"צ בבואו לארה"ב [ט' אדר שני ה'ת"ש] שמטרת בואו הוא כדי להדגיש את העובדה "אַז אַמעריקא איז ניט אַנדערש"! ולכן ימשיך בעבודתו בהפצת היהדות וכו'. ישנם התמהים כיצד יכול להכריז שזוהי מטרת בואו, הרי בא לכאן להצלת עצמו מאירופה כי אמעריקא כן שונה?! אבל זה כשמסתכלים ע"ז בחיצוניות וכענין בפ"ע, אבל כאשר מסתכלים לעומק הענין מבינים שזהו חלק מ"תמונה כללית" ‏–‏ עיקר ענינו ומטרת שליחותו בעוה"ז ‏–‏ הפצת היהדות בכ"מ, ולאחד בזה את כל ישראל. וההוראה: גם האכילה ושתי' וכד' לא צ"ל "שונה" מזמן התפילה וכד', אלא גם חלק מעבודת ה' (ע"י אמירת הברכות לפני' ולאחרי')! והרי כל הפרטים שלו חיים מנשמתו כחלק מה"אדם" ע"ש "אדמה לעליון".

ג' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2026

Upon his arrival in the United States (on 9 Adar-Sheini 5700 - 1940), the Previous Rebbe famously declared that the purpose of his coming here was to show that “America is no different,” and that he would therefore continue his work of spreading Yiddishkeit etc. Some may ask: how could he declare that this was the purpose of his coming to the United States when in fact he came to escape Europe (i.e. precisely because “America is different”)? But the truth is that the his escape is only a superficial reason for his coming to America; if one looks at it more deeply he will see that it is part of the bigger picture of his primary focus and the purpose of his mission in this world, which is to unite the Jewish people by spreading Yiddishkeit. The lesson is as follows: even one’s eating and drinking etc. should not be “different” from his davening and learning; they too must be part of his service of Hashem (by making a bracha before and after etc.), because every aspect of a person draws its vitality from his soul as part of the “Man,” who is called “Adam” because “edameh l’Elyon” (“I will emulate the Most High”).

3 excerpts from sichah of 10 Shevat 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-02-2026

נאמר במגילה על מרדכי "איש יהודי הי' בשושן הבירה": גם בשושן הבירה הכירו אותו (לא בתור "מרדכי, אלא) בתור "יהודי"! בניגוד לשיטה שצ"ל "יהודי [רק] באהליך" אבל בחוץ בין הגויים אין להבליט היותו יהודי כדי לא להרגיז אותם וכו' – נאמר במגילה שלא זהו הסדר, אלא דוקא מי שגם ב"שושון הבירה" ניכר שהוא "יהודי" מצליח לעמוד מול "שושן הבירה", עם מלך "מושל בכיפה", ושרים כמו "ממוכן זה המן" וכו'. ועד"ז בסיום המגילה נאמר "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגו'": גם כאשר זה כבר לא עת צרה, אין "מרדכי" טוען שכעת ניתן וצריך להתנהג עפ"י שכל, לפי הסדר של המדינה, ואין צורך להכריז בכ"מ שהוא "יהודי" – אלא גם אז, כאשר נתמנה להיות "משנה למלך", ה"ה "מרדכי היהודי"! ואין צריך עצה אחרת להצליח ולהשאר "משנה למלך" – לא רק כי כך אומרת התורה, אלא גם "אחשורוש" מסכים שמרדכי יהי' "משנה למלך" רק מפני שרואה שהוא איש אמת ואינו מתפעל מאף א' ונשאר "יהודי".

משיחת פורים ה'תשכ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2026

The Megillah says of Mordechai, “There was a Jewish man in Shushan the capital,” meaning that even in Shushan the capital, he was seen as a “Jewish man.” This contrasts with those who argue that one should be a “Jew [only] in your tent,” whereas one should avoid emphasizing one’s Jewishness in public, so as not to provoke the gentiles etc. The Megillah makes clear that specifically one who is seen as a Jew even in Shushan the capital can stand strong against “Shushan the capital,” against a king who “rules over the entire globe” and ministers like Haman etc. Similarly, the end of the Megillah says, “For Mordechai the Jew was second to King Achashveirosh…” Meaning: even after the danger has passed and Mordechai is second to the king he doesn’t say that now one should follow the norms of society and that it’s no longer necessary to publicly proclaim that one is a Jew. Rather, he continues to behave as Mordechai the Jew, and he needs no other strategy to succeed and to remain second to the king. Not only is this what the Torah says, but even Achashveirosh agrees that Mordechai should be second to the king precisely because he sees that Mordechai is a man of truth who remains a Jew and isn’t swayed by anyone.

Excerpt from sichah of Purim 5728

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-02-2026