עה"פ [בשני דפ' ויקהל] "וכל הנשים.. טוו את העזים" פרש"י "מעל גבי העזים טוו אותן", וכך יכלו לגזוז את החוטים מעל העזים בסמיכות ממש להבאתם למשכן, ובמילא היו החוטים "טריים" ומשובחים יותר וכו'. הטעם שגם מטווה התכלת והארגמן וכו' (שבפסוק שלפנ"ז) לא טוו מעל הכבשים, נתבאר בהתוועדות הקודמת, כי בין כך לא יכלו לגזוז הצמר בסמיכות ממש להבאתם למשכן, כי את הצמר היו צריכים להביא כשהוא צבוע בתכלת או ארגמן וכו', ולא היו יכולים לצבוע אותו מעל הכבשים, כי עד שישתמשו בו בפועל יגדל יותר ויחסר הצבע בתוספת. והנה כו"כ שאלו על ביאור זה וכו', אבל הם לא שמו לב למציאות הפשוטה - הדרך לצבוע צמר הוא לא שצובעים כל שערה לבד עם מברשת..., אלא ע"י שמכניסים אותו לקדירה רותחת עם הצבע וכו', ופשוט שלא שייך לעשות כך כשהצמר מעל הכבשים! הביאור שנת' הי' רק לחידודי ובדוחק - שאפי' אם היו רוצים לצבוע כל שערה לבד מעל הכבשים, שלא כדרך, לא היו יכולים, כנ"ל.

משיחת פורים ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026

On the verse (in sheini of parashas Vayakhel), “All the women whose hearts inspired them with skill spun the goat hair,” Rashi explains: “They spun it off the backs of the goats.” This way, the spun hair could be shorn immediately before being brought to the Mishkan, resulting in fresher threads etc. During the previous farbrengen it was explained that the reason the sheep’s wool (mentioned in the previous verse) was not similarly spun directly from the sheep is because it had to first be dyed; therefore, the wool could not be shorn immediately before being brought to the Mishkan in any event. And even if they also dyed the wool while it was still on the sheep, by the time the wool was ready to be shorn and used, the wool would have grown, and the new part of the wool would have been undyed. I received many questions about this explanation, with different proposals as to how the wool could have been dyed from the backs of the sheep, but they overlook the simple reality that wool is dyed by placing the wool in a boiling pot with the dye, which obviously can’t be done when the wool is still on the sheep. The purpose of the explanation was only to say that even if they wanted to depart from the usual practice and dye every strand individually while it was still on the sheep (with a brush and the like), it wouldn’t have helped because by the time it was to be used the wool would have grown more.

Excerpt from sichah of Purim 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2026

לזכות חוה בת קעניא שתחי' וחנה בת עלקא שתחי' ליום ההולדת שלהן י"ט אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת ר' יעקב ליב שי' אלטיין

*

לע"נ הילד חייל בצבאות ה' מנחם מענדל ע"ה בן – יבדלחט"א – הרב ברוך שי' חייקין ליום היארצייט שלו י"ט אדר. תנצב"ה.

תוכן פ' פרה הוא הטהרה דטומאת מת שעי"ז מתבטל גם הרושם דענין העדר-החיים (הסיבה דטומאת מת). ומובא במדרשים שענין זה הי' תמוה ומופלא גם למשה רבינו ולשלמה המלך עד שמשה שאל את ה' "במה תהא טהרתו?!" ואז גילה לו את פ' פרה ואח"ז מסרה משה לבנ"י וכו'. והנה דבר זה שהי' מופלא אפי' אצל משה וכו', הנה אף שזה התקבל אצלו לאחרי שנמסר לו פ' פרה, אבל אצל בנ"י נשאר בגדר פלא ו"חוקה" גם לאח"ז. והביאור: ענין עיקרי בתורה הוא שהתורה לא תישאר בהבנת השכל אלא שתפעול גם ברגש שבלב, וענין זה, לבטל את השאלה "במה תהא טהרתו" ואת הרושם מהענין של העדר-החיים גם ברגש, היא עבודה גדולה וקשה גם לאחרי כל ההסברים בשכל, ולכן גם לאחרי שה' גילה את פ' פרה והדבר חדר את השכל (ואצל משה גם הרגש), נשאר הדבר אצל בנ"י מופלא ביחס לרגש. ותובעים מכ"א להשתדל עכ"פ שזה יחדור גם את הרגש, ונתינת-כח מיוחדת לזה היא כשקוראים פ' זו בתורה.

משיחת כ"א אדר ה'תשמ"ח (סיום השלשים להסתלקות הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע)

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026

The midrash states that even Moshe Rabbeinu and Shlomo HaMelech were perplexed as to how it is possible for the impurity of death to be purified, as Moshe asked, “What will purify it?”, but then Hashem revealed Parashas Parah, and Moshe was able to accept it and convey it to the Jewish people etc. But although Moshe was able to accept it, for the Jewish people it remained a wonder and a chok even afterwards. This is because the point of Torah is not to remain in the intellect, but to also affect the emotions of the heart – and to remove even the emotional impact of death (“What will purify it?”) is a very lofty and difficult task even after all the intellectual explanations. Therefore, even after Hashem revealed Parashas Parah, and even after it permeated the intellect (and in Moshe’s case, it permeated the emotions as well), it remained a wonder for the Jewish people with respect to the emotions. Nevertheless, every Jew is expected to at least strive to bring himself to a state where it penetrates the emotions as well – and we are empowered to do this when we read Parashas Parah in the Torah.

Excerpt from sichah of 21 Adar 5748 (marking the shloshim of the Rebbetzin זי"ע)

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026

לזכות בנימין בן נחמה דינה שי' ליום ההולדת שלו י"ח אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

לפי ערך גודל הירידה שמסופר עלי' בחלק הראשון של פ' כי תשא [חטא העגל], שהיא ירידה שאין כמוה, ניתן להעריך את גודל העלי' שלאחרי' שמסופר עלי' לאח"ז בשיעורים דימים אלו, שהיא עלי' שאין כמוה, ובאמת הטעם למה "הרשה" הקב"ה שתהי' ירידה כזאת הוא כי דוקא עי"ז באים בנ"י לעלי' הכי גדולה (כמבואר בענין "נורא עלילה על בני אדם"), וכפי שיהי' בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, ולכן השם של כל הפרשה - כולל הענינים הבלתי רצויים שבה - הוא "כי תשא"; בפ' כי תשא מדובר הן ע"ד לוחות הראשונות והן ע"ד לוחות האחרונות, ויש בזה מה שאין בזה, ויש דוגמתם בכאו"א, ועוד.

שיחת ט"ו אד"ר ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026

From the magnitude of the unparalleled descent described in rishon of parashas Ki Sisa (the sin of the golden calf), we can appreciate the greatness of the subsequent ascent, which is also unparalleled. And this ascent is the only reason Hashem allowed such a descent to take place in the first place (as explained regarding the verse “an awesome pretext upon the sons of man”), and the same applies to the ascent that will take place very soon with the coming of Moshiach. This is why the entire parshah, including the undesirable part, is called Ki Sisa (“When you lift up…”). Parashas Ki Sisa discusses both the first and second Luchos, each of which has an advantage over the other, and each of which is reflected within every Jew.

Excerpt from sichah of 15 Adar Rishon 5752

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026

לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

[המשך] וזוהי ההוראה מהשם של חג הפורים, בלשון מדי ופרס – אם נזדמן לו ענין של "פרס ומדי" ה"ז בכדי שיעשה ממנו ענין של "ימי הפורים", שענינם – "ונהפוך הוא", הפיכת ענין של חול ו"עמי הארץ" לקדושה ויהדות, שעי"ז נעשה מציאות חדשה, ע"ד הדבר חדש שנפעל ע"י תשובה מאהבה – "זדונות נעשו לו כזכיות", שזה מביא את ה"ונהפוך הוא" מן הקצה אל הקצה – החירות מאפילה לאור גדול!; כשפוגשים יהודי שהוא בבחי' "פור", "תינוק שנשבה", צריך לפעול בו את ה"ונהפוך הוא" – להשפיע עליו שירקוד בשמחה גדולה באופן ד"עד דלא ידע" מצד זה שכבר נעשה אצלו "ודתיהם שונות"! ולמרות ש"אכתי עבדי דאחשורוש אנן", ועפ"י תורה שם החג הוא "פורים" – מגלים ש"הוא הגורל" – ענין שלמעלה משכל, "לא ידע"! ועד"ז הפיכת עניני "פרס ומדי" שבעולם לעניני קדושה, ע"י העבודה ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ועוד יותר – "בכל דרכיך דעהו", "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא [בכל רגע] כל נמצא"!

ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026

[Continued.] This is the lesson from the name of the holiday of Purim, which comes not from the language of Persia and Media: when a Jew encounters something mundane (“Persia and Media”), the purpose is for him to transform it into the “days of Purim,” whose theme is v’nahafoch hu (“it was turned around”): transforming the mundane into holiness and Yiddishkeit. This transformation creates a new reality, like the effect of teshuvah, through which “intentional sins become like merits,” a transformation from one extreme to the other. When one encounters a Jew who is on the level of “pur” (as a result of being “taken captive among the nations), one must “turn him around” until he begins to dance with the greatest joy (ad d’lo yada – to the point of “not knowing”) from the privilege of being one whose “laws are different.” Despite the fact that “We are still the servants of Achashverosh,” and the name of the Yom Tov remains “Purim,” nevertheless we reveal that “hu hagoral” (“it is the lot”) – something that transcends reason and intellect (“lo yada”). Similarly, we transform all matters of “Persia and Media” into holiness by serving Hashem in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and “Knowing Him in all your ways” (as the Rambam states, the first mitzvah is “to know that there is a Primary Being who brings all existence into being.”).

2 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Tzav, Purim 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026

לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר (א'). ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס

"פורים" הוא החג היחיד ששמו אינו בלשון הקודש! ובמ"ש במגילה "הפיל פור הוא הגורל" זה מודגש – שהמילה בלה"ק היא "גורל" ומלת "פור" היא משפה אחרת! והפלא הוא שהרי אחת הזכויות שעל ידם נגאלו ישראל ממצרים (שבא לאחרי ובסמיכות ל"גאולת פורים") היא – "שלא שינו את לשונם"! וההוראה מזה בהקדים מ"ש במגילה "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" – גם כאשר בנ"י הם במצב של "מפוזר ומפרד" – רואים בגלוי וזה העיקר אצלם, שהם "עם אחד" ע"י ש"דתיהם שונות". ואדרבה – מצב ה"פירוד" מחזק את האחדות. ובכן פעולתה של התוועדות זו צריכה להתבטא בהענין של (שם החג) "פורים", בלשון פרסית: גם יהודי שאינו יודע עדיין לה"ק יש להודיעו ע"ד פורים ולא להמתין עד שידע ע"ד שאר עניני תורה ומצוות! ועד"ז כשרואה דבר חולין ("פור") – עליו לראות בו את התכלית – "הוא הגורל" – להפוך אותו לענין קדושה ויו"ט, ובאופן דשמחה "עד דלא ידע" עוד יותר מיו"ט דפסח! [המשך יבוא].

ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026

Purim is the only Yom Tov whose name is not in Lashon HaKodesh, as the Megillah says, “he cast a pur, which is the goral (lot),” emphasizing that the word in Lashon HaKodesh is goral, while the word pur is from a different language. This is surprising, considering that one of the merits by which the Jewish people were redeemed from Egypt is that “they did not change their language.” The lesson can be understood based on the verse in the Megillah, “There is one people that is scattered and dispersed among the peoples...”: Even when the Jewish people are “scattered and dispersed,” what is seen openly, and what is primary for them, is the fact that they are “one people,” which is due to the fact that “their laws are different.” To the contrary, the fact that they are “separate” strengthens their unity. Therefore, the effect of this farbrengen must be one that expresses the name of the Yom Tov – the word “Purim” in the Persian language: Even a Jew who doesn’t yet know Lashon HaKodesh must be informed about Purim, and one should not wait until after this Jew learns about other areas of Torah and mitzvos first. Similarly, when one sees something mundane (“pur”), he must see the inner purpose within it: “it is the goral” – to transform it into something holy and a Yom Tov, and one whose joy reaches the point of ad d’lo yada – even greater than the Yom Tov of Pesach. (To be continued.)

2 excerpts from sichah of Purim 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2026

לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

ביטול גזירת המן היתה ע"י קיום בקשת אסתר "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שלשת ימים". ובזה מצינו חידוש מיוחד שגם הטף השתתפו בצום. וזה לא הי' מצד חינוך, כי: 1) התחלת החינוך בכלל, ובפרט – לתענית, הוא בגיל מאוחר יותר, וגם אז – רק לשעות, ולא "שלשת ימים"! 2) מלשון המדרש משמע שביטול הגזירה הי' בעיקר בזכות הטף, דמזה משמע שזה לא הי' אצלם רק בתור חינוך. 3) ענין החינוך בכלל הוא כדי להרגיל אותו לזמן החיוב, אבל צום זה הי' חיוב חד פעמי! ומכ"ז מוכח שהכוונה ב"וצומו עלי וגו'" היתה לכתחילה גם לקטנים. והביאור: גם אצל הגדולים לא הי' ביטול הגזירה בזכות השכל שלהם אלא מצד קטנות (וביטול) השכל שלהם – מסירות הנפש להקב"ה באופן ד"עד דלא ידע". ההוראה ממ"ש במדרש שמתי שאמותיהם של התינוקות רצו להביא להם אוכל – סירבו, והמשיכו בתעניתם: מצד א' צ"ל לאמא רגש מיוחד של רחמנות על ילדיהן. אבל מצד שני – מיד כאשר שומעת שמרדכי אומר להם לצום – נופלות השאלות ונותנת לילדים לקיים הוראותיו!

ב' חלקים מהתוועדות פורים ה'תשכ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026

Haman’s decree was annulled when the Jewish people fulfilled Esther’s request to “Go, assemble all the Jews and fast on my behalf…do not eat and do not drink for three days…” Here we find something unparalleled – that even the children fasted. And it wasn’t for purposes of chinuch because: (1) Children are not trained to fast until an older age, and even then, only for a few hours, not for three days. (2) The Midrash implies that Haman’s decree was annulled primarily in the merit of the children fasting, which indicates that their fasting was an integral part of the fast, not just for purposes of chinuch. (3) The purpose of chinuch is to train a child to do something that he will later be obligated to do, whereas this was a one-time fast that the children would not have to observe in the future. rather, the explanation is as follows: Even for the adults, the decree was annulled not because of their intellect, but because of the childlike property within them (and the bitul of their intellect), namely, their mesirus nefesh in the manner of ad d’lo yada (“until one does not know…”). The Midrash says that when the mothers wanted to bring food to their children, the children refused and insisted on continuing to fast with Mordechai. The lesson is that while it is true that a mother must have a sense of compassion, especially for her children, nevertheless, the moment she hears that Mordechai instructed the children to fast, all her questions fall away and she allows the children to fulfill his directive.

2 excerpts from farbrengen of Purim 5728

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2026

לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

*

לזכות הת' חיים שי' יוניק ליום ההולדת שלו י"ג אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת הוריו ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

במצות מחצית השקל, שבתחלת ו"ראש" פ' כי תשא, מודגש הקשר לחג הפורים, כמ"ש בגמ' "גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו", כלומר, מחצית השקל שנתנו בנ"י במדבר פעלה שלאחרי כו"כ דורות תתבטל הגזירה הכי חמורה על בנ"י! גם הענין ד"לכפר על נפשותיכם" (התכלית דנתינת מחצית השקל) קשור לימי הפורים, שהרי אז הוצרכו בנ"י להענין ד"לכפר על נפשותיכם", וגם בנוגע לחיי הגוף שעל זה היתה גזירת המן. גם "בן חמש למקרא" מבין בפשטות איך נתינת מחצית השקל פועלת "לכפר על נפשותיכם" – עפ"י פרש"י עה"פ "זה יתנו" – "הראה לו כמין מטבע של אש . . ואמר לו כזה יתנו"! הוא גם מבין איך עי"ז נעשה הענין ד"תשא את ראש בנ"י", גם מלשון "הרמה"; קשר נפלא בין מצות מחצית השקל ש"מהם נעשו האדנים" והיסוד של המשכן להענין ד"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" שדובר לעיל [תוכן המאמר דפורים קטן תרפ"ז].

ב' חלקים משיחת יום א' פ' תשא, פורים קטן ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026

The mitzvah of Machatzis HaShekel (at the beginning and head of parashas Ki Sisa) has a special connection to Purim, as the Gemara states: “It is revealed and known to the One Who spoke and the world came into being, that in the future Haman was going to weigh out shekels against the Jewish people; therefore, He made their shekels come before his shekels.” Meaning, the Machatzis HaShekel given by the Jewish people in the desert nullified the decree against the Jewish people that came many generations later. The fact that the Machatzis HaShekel serves “to atone for your souls” also has a connection to the story of Purim, when the Jewish people were in need of “atonement for your souls” (including for their physical bodies, which were the subject of Haman’s decree). Even a “five-year-old learning Scripture” understands plainly how giving the Machatzis HaShekel brings “atonement for your souls,” based on Rashi’s explanation on the verse “This they must give…”: “He showed [Moshe] the appearance of a coin of fire…and said to him, ‘They must give [a coin] like this.’” The child also understands how the Machatzis HaShekel “uplifts the head of the Jewish people” (“Ki sisa”). There is also a wondrous connection between Machatzis HaShekel, which was used to make the foundations of the Mishkan, and the verse, “Out of the mouths of small children and suckling babies You have founded strength…” (discussed in the maamar of Purim Katan 5687).

2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Ki Sisa, Purim Katan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-03-2026

את הענין היחידי (עיקרי) שעמלק עשה לבנ"י שמסופר עליו בתורה בפרשת עמלק הוא "אשר קרך בדרך וגו'", וע"ז מזהירה התורה "זכור" ו"אל תשכח"! והביאור עפמ"ש במדרש ש"אשר קרך" הוא מלשון קרירות – "צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו העכו"ם יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת וכו'", ובעבודה: בשעה שיהודי רואה השגחה פרטית או נס כמו זה שהקב"ה מציל אותנו מאלו העומדים עלינו לכלותנו, בא עמלק ומנסה לקררו ולהטיל בו ספיקות שאולי אי"ז נס אלא "כחי ועוצם ידי" וכו', הנה עליו לדעת באופן של "זכור" ו"אל תשכח" שענין הקרירות שייך לעמלק ויצה"ר שבו ולא ליהודי! וזהו הדרך ל"מלחמה לה' בעמלק" ולנצח את עמלק!

משיחת פורים ה'תשכ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026

The only thing recounted in the Torah that Amalek did to the Jewish people is “how he encountered you (asher karcha) on the way…”, and of this the Torah commands to “Remember” and “do not forget.” This can be understood based on the teaching of the Midrash that that “asher karcha” comes from the word kerirus (coldness), “he cooled you off and tempered your boiling heat, for the nations had been afraid to attack you, and this one came first and provided the possibility for others. This can be compared to a boiling bath…” In terms of a Jew’s Divine service: when a Jew observes a miracle or hashgacha protis, such as when we are saved from those who rise up against us to destroy us, “Amalek” comes and tries to cool him down and cast doubts: maybe it wasn’t a miracle, but “my strength and the might of my hand” etc. One must remember and not forget that this coldness belongs to Amalek and to the yetzer hara – not to a Jew. In this way, “Hashem will wage war against Amalek” and Amalek will be defeated.

Excerpt from sichah of Purim 5727

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-02-2026

לזכות חנה שתחי' סלונים לרגל היכנסה לגיל המצוות י' אדר ה'תשפ"ו

נדבת הורי' ר' יהודה ליב וחיה מושקא שיחיו סלונים