1) ההוראה מיום הרביעי בשבוע – שבו נבראו "שני המאורות ". אור הלבנה, "המאור הקטן", משתנה מיום ליום, ואפי' כשהיא במילואה אין האור מאיר בתוקף, שהרי עדיין נמצאים בחשכת הלילה – בדוגמת זמן הגלות כאשר שורר חושך בעולם מכיון שישנו יצה"ר שרוצה להחשיך שלא יראו את הוראות התורה וכו' (אלא שבזה ישנם שינויים בין ימי החול וימי שבת ויו"ט), משא"כ אור החמה, "המאור הגדול", אין בה שינויים, ותמיד היא מאירה בתוקף גדול – מצב שבו מאיר אור התורה בתכלית הגילוי ובאופן תמידי, זמן הגאולה. וההוראה: גם בזמן הגלות, כאשר מאיר רק "מאור הקטן", צריך יהודי לעשות כל התלוי בו לבטל את חשכת הגלות ע"י ההוספה ב"תורה אור". 2) ההוראה מרביעי דפ' צו שבו מסופר אודות התחלת ימי המילואים כאשר הכל הי' מוכן כבר להקמת המשכן והקרבת הקרבנות וכו': יש לדעת שאנו נמצאים כבר בסוף ליל הגלות והכל מוכן להקמת ביהמ"ק השלישי! ולא נותר כ"א "קלייניקייטן" בלבד שכ"א צריך להשלים!

משיחת יום ד' פ' צו, יו"ד אדר שני ה'תשד"מ, להילדים והילדות "צבאות השם"

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2026

(1) The lesson from the fourth day of the week, on which the “two luminaries” were created, is as follows: The light of the moon, “the lesser luminary,” changes from day to day, and even when it is full, it remains nighttime, because its light does not shine with full strength. Thus, the moon represents the time of exile, when darkness prevails in the world due to the yetzer hara darkening the instruction of the Torah etc. (though there are differences between weekdays and Shabbos and Yom Tov etc.) In contrast, the light of the sun, “the greater luminary,” never changes; it always shines with great intensity, representing the time of Redemption, when the light of Torah shines fully and constantly. But even during the exile, when only the lesser luminary shines, a Jew must do everything within his power to dispel the darkness by increasing in the Torah of light. (2) The lesson from revi’i of parashas Tzav, which discusses the beginning of the miluim, at which time the entire Mishkan was prepared and ready etc., is as follows: We must know that we have already reached the end of the night of exile, and everything is prepared for the building of the third Beis HaMikdash. Nothing remains except the small finishing touches that everyone must complete.

Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Tzav, 10 Adar Sheini 5744, to the children of Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2026

לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

[המשך] קל יותר לילדים למלא את שליחותם הנ"ל להשפיע על הוריהם משההורים ימלאו את שליחותם... כי כדי שההורים יפעלו על הילדים צריכים לפעמים לומר מילה או לעשות תנועה קפדנית, אבל כדי שהילדים יפעלו על הוריהם לא צריכים לזה אף פעם, מצד האהבה הגדולה של ההורים לילדים. אם הילדים רק ידברו להורים בדברים לבביים היוצאים מן הלב ומתוך כבוד, ויסבירו להם שרוצים שהבית יתנהל כבית יהודי בכל המובנים, כולל להתכונן לימי הפסח באופן שחג הפסח יהי' כשר ושמח – ברור שהדברים יכנסו ללב הוריהם ויפעלו פעולתם וימלאו את בקשת הילדים בשמחה! ובכן, הילדים שכבר עשו זאת – שימשיכו, ואלו שעדיין לא – שיתחילו: על כל בן או בת לגשת להורים ולדבר אתם על יהדות בכלל ועל ההכנות לפסח בפרט, ולהבטיח ולהראות דוגמא חי' שהם מתכוונים לזה באמת עי"ז שלוקחים חלק בזה בעצמם, ובודאי יפעלו פעולתם!

משיחת י"א ניסן ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2026

(Continued.) It is easier for children to fulfill this abovementioned mission of influencing their parents than it is for parents to fulfill their mission toward their children. Because for parents to influence their children, they sometimes need to use a sharp word or gesture etc., but that is never necessary when it comes to children influencing parents, due to the parents’ great love for their children. If children simply speak to their parents with respect and with words that come from the heart, explaining that they want the home to be conducted as a Jewish home in every respect, including preparing for Pesach in such a way that it will be a kosher and happy Pesach – it is certain that the parents will gladly fulfill their children’s request. Children who have already done so should continue, and those who have not yet done so should begin: every boy and girl should approach their parents and speak to them about Yiddishkeit in general, and about preparing for Pesach in particular, and they should promise, and demonstrate that they truly mean it, by personally taking part in the preparations – and then their words will surely have their desired effect.

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2026

לזכות זעלדא בת חי'ה ריסא שתחי׳ ונגר ליום ההולדת שלה ו' ניסן - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת אבי' ר' שמואל שי' ונגר

כמו שצריכים לדבר להורים על כמה הם מקבלים מהילדים, "והשיב לב אבות על – ידי – בנים", כמו"כ צריכים לדבר לילדים עצמם על גודל אחריותם על הנהגת ההורים ושל כל המשפחה (ועד שבהם תלוי' הגאולה האמיתית והשלימה!)! ובכן, פונים בזה להילדים: גם כשילדים מברכים עוד יהודי מתקיים בהם "ואברכה מברכיך" – שה' מברך אותם להיות מקור של נחת להורים ע"י הנהגה ראוי' ומילוי שליחותם בעולם, שהוא: הנוער הם העתיד של המשפחה ושל העם! ביחד עם קיום מצוות כיבוד אב ואם, עליהם לדעת שיש עוד תרי"ב מצוות שיהודי צריך לקיים, ורק כך יהיו ילדים טובים ויתנו להורים כבוד ונחת אמיתי. והזמן להתחיל זאת, שיבטיח ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה", הוא, כמ"ש בתורה, "משהתינוק מתחיל לדבר" צריך לומר לו "תורה צוה לנו משה וגו'" (ורק לאחרונה "גילוי" בני-אדם ההשפעה העמוקה שיש למה שתינוק (דוקא) רואה או שומע על כל ימי חייו). והנהגתם הראוי' תביא חיות ואור לכל הבית! זוהי זכותם אחריותם ושליחותם! [המשך יבוא]

משיחת י"א ניסן ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2026

Just as parents must be spoken to about how much they receive from their children (“He will return the heart of the fathers through the children”), so must the children be spoken to about the great responsibility they bear for the conduct of their parents and of the entire family (to the point that the true and complete Redemption depends on them). Therefore, we turn to the children: The verse “I will bless those who bless you” applies even when children bless another Jew – Hashem blesses them to be a source of nachas to their parents by behaving properly and fulfilling their mission in the world, which is to be the future of the family and of the Jewish nation. Along with the mitzvah of honoring one’s father and mother, children must know that there are another 612 mitzvos, and only by keeping them will they fulfill their mission and give their parents true honor and true nachas. This must begin from a very young age, as the Torah teaches, “From when a child begins to speak,” one must say to him, “The Torah that Moshe commanded us…”; this ensures that “even when he grows old he will not depart from it” (scientists have only recently begun to discover the profound impact on a child’s entire life from what they see or hear as an infant). The children’s proper behavior brings vitality and light to the entire home; this is their privilege, their responsibility, and their mission. (To be continued.)

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-03-2026

לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

א) "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות". ההוראה מזה – בשתים: 1) העבודה בכל עניני תומ"צ צ"ל בזריזות, וכמ"ש אדה"ז (באגה"ק) גודל מעלת הזריזות וכו' 2) הפעולה של עבודתו בכל עניני תומ"צ צ"ל לא רק על כל בנ"י שבדורו אלא גם "ולדורות"!. ב) בטעם מצות חביתי כה"ג [שבהתחלת שני דפ' צו], מבאר בספר החינוך שמצד יחודו של הכה"ג וכו' ראוי שיהי' לו קרבן מיוחד תמיד בכל יום כמו תמידי הצבור וכו', ובעבודה: כה"ג הוא בחי' היחידה של כלל ישראל, ועד"ז ישנה בחי' היחידה בנשמת כ"א שפועלת בו תמיד במשך כל היום, אבל זוהי בבחי' מקיף, וכדי שתפעל פעולתה גם באופן פנימי ה"ז ע"י שממשיכים אותה בפרטים וכו' – "זאת תורת החטאת" זאת תורת האשם" שבהמשך השיעור חומש.

משיחת יום ב' דפ' צו, תענית אסתר ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2026

(a) On the opening verse of parashas Tzav, Rashi writes: “Tzav always connotes urging, immediately and for future generations.” The lesson is twofold: (1) All aspects of Torah and mitzvos must be done with alacrity, in line with the Alter Rebbe’s discussion in Iggeres HaKodesh about the tremendous quality of alacrity etc. (2) One’s service must affect not only all the Jewish people of his generation, but also future generations. (b) Sefer HaChinuch explains that the reason for the Chavitei Kohen Gadol (discussed in sheini of parashas Tzav) is because due to the unique status of the Kohen Gadol, it is fitting that he offer a special korban every day, similar to the Tamid offered every day on behalf of the public. In terms of divine service: The Kohen Gadol represents the level of Yechidah of the entire Jewish people. Similarly, there is the Yechidah within every Jew, which constantly affects a Jew throughout the entire day. But the Yechidah exists in a manner of makif, and for it to be internalized, it must expressed in the details etc., as the parashah goes on to describe: “This is the law of the Chatas”; “This is the law of the Asham” etc.

Excerpt from sichah of Monday, parashas Tzav, Taanis Esther 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2026

לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

[המשך] וזהו הטעם מדוע החל אז כ"ק מו"ח אדמו"ר לכתוב ולפרסם זכרונותיו בשפות שונות. דלכאו', בכדי לקרב יהודי ליהדות מדוע שולחים אליו "זכרונות" במקום לשלוח אליו מאמר חסידות קל בשפה המובנת לו וכו'?! אלא מכיון שראו שישנם יהודים שלא יכניסו לבתיהם ענין שאין להם משיכה לנפש-הבהמית, ולכן, מכיון שהרי התוכן צ"ל של תומ"צ, שינו עכ"פ את הצורה החיצונית של הדברים – לצורה של סיפורים וזכרונות, ולבסוף – ימשכו גם לתוכן הדברים. דעפ"י שכל דקדושה אין מקום לכתיבת זכרונות על חשבון כתיבת מאמרי חסידות וכו', אלא כאשר מדובר אודות הצלת יהודי רגע לפני הטביעה בנהר ר"ל – אין מקום לחשבונות, ואם אא"פ להציל אותו בדרך אחרת "מושכים" אותו ע"י סיפור [אבל] עם תוכן כזה שיעמיד אותו בסוף בקרן אורה. וכך מעמידים "זרעו בחיים" אפי' בארמ"צ, ועי"ז "הוא בחיים". אלא שעפ"י דין, אין אדם מקיים מצות פרי' ורבי' אא"כ לילדים עצמם יש ילדים, ולכן לא מספיק ש"זרעו" בחיים, אלא ה"זרעו" עצמם צריכים לדאוג להחיות אחרים.

משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2026

(Continued.) And this is the reason why my father-in-law, the Rebbe, began writing and publishing his memoirs at the time, and in different languages. Seemingly, if the goal is draw a Jew closer to Yiddishkeit, why would he send a book of memoirs rather than a maamar Chassidus that he can understand etc.? The answer is that there were Jews who were so focused on the wants of the animal soul that they wouldn’t even allow a maamar into their home; therefore, he put material whose content is Torah and mitzvos in the external form of stories and memoirs, so that they would read it and ultimately be drawn to the inner content as well. This explains how he could devote his time to writing memoirs at the expense of composing maamarim (which seemingly is totally illogical): when it comes to saving a Jew from drowning in the sea of ignorance Rachmana litzlan, there is no room for logical calculations – if one cannot be pulled out of the water with a maamar etc., then he must be pulled out with a story whose content will eventually place him in a place of light. In this way it is possible to raise “offspring who are alive” even in Egypt, and thereby “he, too is alive.” But according to halacha, a person does not fulfill the mitzvah of pru u’rvu unless one’s children have children of their own. Therefore, it is not enough that “his offspring is alive”; rather, those offspring must themselves make sure to give life to others.

Excerpt from sichah of 10 Shevat 5726

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2026

לזכות חוה בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה ג' ניסן - לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

בהשתדלות כ"ק מו"ח אדמו"ר שיהי' "זרעו בחיים" מצינו ב' קצוות מן הקצה אל הקצה: הוא תבע בתוקף (מאלו השייכים) דרגות נעלות ביותר בעבודת ה', ובאותו זמן פעל עם אלו שלא היו שייכים לשום דבר רק להזכירם על היותם יהודים; ולכן ראו "במדינה ההיא" שפעל בבת-אחת, ובאותה התלהבות ומסירות נפש, שיהודי בפינה נדחת ידע קריאת א"ב ובפינה אחרת ילמדו חסידות במשך כל הלילה דליל שישי! ועד"ז כאשר הגיע לארצות-הברית היתה העבודה בב' הקצוות: באתו זמן שייסד ישיבה שבה ילמדו חסידות וכו' דאג שילמדו א"ב עם אותם ילדים מבתי-ספר עממיים שאינם מקבלים שום חינוך דתי וכו'! והיא הנותנת: מכיון שהעבודה והרגש הזולת שיהי' "זרעו בחיים" הי' חדור עם עצם הנפש, שמסר חייו על זה, לא יכול להיות בזה שום חשבון דשכל, ולכן זה לא הי' משנה מה היו צריכים לפעול על הזולת, דבר נעלה ביותר או פשוט ביותר – ברגע שמדובר אודות יהודי, נמשך "העצם אל העצם" והתמסר לזה במס"נ ו"מצוה – בגדול" [המשך יבוא].

משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2026

In the efforts of my father-in-law, the Rebbe, to ensure that his “offspring is alive,” we find two opposite extremes: On the one hand, he firmly demanded from those connected to him the highest levels of Divine service, and at the same time, he worked with those who had to even be reminded that they are Jews. This is why we saw in Russia that he worked on sending a melamed to one faraway place to teach Alef-Beis at the same time and with the same enthusiasm and mesiras nefesh as his work to ensure that Chassidim in a different community would study Chassidus the entire Thursday night. Similarly, when he arrived in the United States, the work was in both extremes: He founded a yeshivah where Chassidus would be studied in depth etc., and at the same time, he worked to ensure that public school children who had received no Jewish education at all would be taught Alef-Beis. And they both go together: Since his work and concern for others was imbued with the essence of his soul and he gave his life for it, there was no room for making logical calculations. Therefore, it didn’t matter what needed to be done for another Jew; as long as it involved another Jew, the “essence was drawn to the essence” and he devoted himself to it with mesiras nefesh (and when it comes to saving a life, it is a mitzvah for it to be done by a leader of the Jewish people). (To be continued.)

Excerpt from sichah of 10 Shevat 5726

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2026

לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

מענינים המיוחדים של ר"ח ניסן: 1) מה שמפורש בקרא בפ' פקודי "בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן", והרי "מעשה ידי משה נצחיים", ועד"ז המשכן נגנז ויתגלה לעת"ל בשלימותו. 2) "הנשיא המקריב" ביום זה הי' נחשון בן עמינדב שע"י הי' הענין דקי"ס, שחייבים לזכור כל יום כמו יציאת מצרים. 3) ראש חודש (בכלל, ור"ח) ניסן ש"ראשון הוא לכל חדשי השנה". 4) בכלל: "אותו היום נטל עשר (ענין השלימות, ובאופן של) עטרות". 5) ראש השנה למלכי ישראל. ומכ"ז מובן ה"שטורעם" של יום זכאי זה במיוחד, ויש לנצל כל זה במעשה בפועל ש"הוא העיקר".

משיחת אור לר"ח ניסן ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2026

Some of the unique aspects of Rosh Chodesh Nissan include: (1) As the verse states in Parashas Pekudei: “In the first month of the second year, on the first of the month, the Mishkan was erected.” And since “Moshe’s handiwork is eternal,” the Mishkan was hidden away, and it will be revealed in the future in its entirety. (2) The Nasi who brought the offering on this day was Nachshon ben Aminadav, who caused the Splitting of the Sea of Reeds, which we are obligated to remember every day, just like the Exodus from Egypt. (3) It is the head of the month of Nissan, which is “the first of the months of the year.” (4) In general, “That day took ten crowns,” which represents completeness. (5) It is the Rosh Hashanah for Jewish kings. From all this we can understand the greatness of this uniquely meritorious day – and it should be utilized in actual deed, “Action is the main thing.”

Excerpt from sichah of Rosh Chodesh Nissan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2026

לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

עבודת התפלה, התחלת וסיום עבודת היום, היא במקום הקרבנות – "תפלות כנגד תמידין תקנום", תמיד של שחר ושל בין הערביים וכו'. וכאן רואים דבר פלא: בעבודת הקרבנות הי' חלק מסויים שנעשה ע"י הכהנים, חלק שנעשה ע"י הלויים וחלק שנעשה ע"י ישראל ("כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם"), משא"כ בתפלה לא תקנו כנה"ג שהכהנים יאמרו תפלה מיוחדת שתהי' כנגד העבודה שנעשה ע"י, ועד"ז לויים וישראל, אלא תיקנו נוסח שווה לכל בנ"י! והיינו "קלקלתנו זוהי תקנתנו": ה"קלקלה" שאין ביהמ"ק קיים הביאה שכאו"א, ולא רק כהן, יוכל לפעול בעצמו ע"י תפלתו את עבודת הקרבנות! (כי מה שפועלים היום ע"י עבודת התפלה היא רק עבודת הקרבנות ברוחניות, וזה יכול להיות ע"י כ"א).

משיחת כ' מרחשון ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2026

Although tefillah was instituted in the place of the tamid offerings, we find that unlike the korbanos, where there is a part performed by the Kohanim, a part performed by the Levi’im, and a part performed the Yisraelim, in tefillah the Anshei Knesses Hagedolah instituted one uniform text for all Jews. Thus: “Their problem is their solution:” Because the Beis Hamikdash is no longer standing, every Jew, not just a Kohen, can now accomplish through his own tefillah what used to be achieved through the korbanos (because today we accomplish only the spiritual equivalent of the korbanos, which can be done by anyone).

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2026

לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו