אתר התבוננות: https://hitbonenut.net/

גירושין עשויים ליצור קושי נפשי משמעותי שכרוך בחרדות, אובדן אמון בעצמי, ואפילו משבר אמוני. בשיחה עוזי הציע למעלה מעשר דרכים שחיזקו אותו מנטלית בהתמודדות עם המשבר. הנה בנקודות: 1. קהילה 2. חברים 3. ללמוד - להתפתח 4. אחריות לילדים 5. אמונה 6. למצוא מנטורים טובים – אנשים שמרימים 7. יחס לגרוש – לצאת ממלחמתיות. לא לתת לרגשות לנהל אותי. 8. לפנק את עצמי, לא לשפוט את עצמי. 9. לנתק קשרים עם אנשים שליליים, לברוח ממנהגים שליליים 10. להתחבר למשמעות גדולה יותר. 11. לא להתבייש לצאת לשיחות. 12. לא להתבייש לבקש עזרה

בכל שלב בחיים אני יכול פתאום לחוש ריקנות, בדידות, לא מחובר, שהדברים תפלים וחסרי טעם. הסיבה לכך בדרך כלל היא לא חיצונית. מניין נובעת הריקנות, איזה קולות היא מעוררת ואיך נתעל אותה לטובתנו.

אתר התבוננות: https://hitbonenut.net/

הצטרפו לעדכונים: https://hitbonenut.net/archives/25670

~~

לממש את הפוטנציאל, לפרוץ גבולות, לנצח רגשות לא רצויים, להגביה את הילדים, לעורר את האהבה, לאמץ תודעת בריאות, להכיר את הנפש לעומק, והעיקר להפוך לאנשים שמתפתחים, מתחברים, לומדים ומתבוננים.

אתם מוזמנים להצטרף אלינו לערוץ התבוננות שמטרתו לצלול לארון הספרים היהודי, ובפרט למדף ספרות החסידות והקבלה, ולדלות תובנות, עצות, טכניקות יישומיות ומסלולי עבודה פנימיים ויעילים המתפרשים על כל המרחבים בחיינו.

ד"ר יחיאל הררי חיבר אחד עשר ספרים בתחום תורת הנפש היהודית שנמכרו בעשרות אלפי עותקים. בשנים האחרונות הוא לימד בערים בארץ ובעולם, הרצה בפני מגוון רחב של קהלים וארגונים, העביר סדנאות והשתלמויות באינספור כנסים ומתראיין תדיר באמצעי התקשורת השונים.

הררי כתב את עבודת הדוקטור שלו בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הוא לימד באוניברסיטת תל-אביב ובביה"ס לתקשורת במכללת ספיר ושימש כעיתונאי, עוזר פרלמנטרי, יועץ תקשורת ויועץ מקצועי בכיר במשרד השיכון והבינוי ומשרד התעשיה והמסחר.

ענת החליטה שנמאס לה מחדר העבודה שמעוצב כמו משרד עורכי דין

והיא רוצה חדר שמתאים גם לזום וגם כקליניקה.

ומי אחראי על הצביעה – סחאבק כמובן.

ויש איזה משהו בצביעה שככל שאתה יותר קרוב לקיר אתה רואה יותר את הפגמים

את החורים שלא סתמת,

את המקומות שלא שייפת,

את הצבע שלא עורבב היטב.

וזה יכול לתסכל אותך, כי כמה שלא תחזור ותתקן,

מקרוב תמיד יהיו פגמים.

אבל מגיע הרגע שלוקחים צעד אחד לאחור, ופתאום החדר נראה לבן ונעים.

וזה נכון גם בכל הנוגע לאנשים ולמשיכה גופנית ולהרבה דברים שאנחנו עושים.

שמקרוב דברים נראים לא שלמים, ואפילו פגומים ומרחוק הם מושכים וזוהרים.

וזה אומר שיש לנו כלי תרפויטי ביד.

כל פעם שאנחנו רוצים לתקן ולשפר,

זה הזמן להתקרב,

וכשאנחנו רוצים לראות את הסך הכל ולא להתעקש על הפגמים הקטנים,

זה הזמן לזום אאוט,

והסך הכל יכול להיות לא רע בכלל.

טוב מה דעתכם על הצביעה?