עה"פ [בשני דפ' שמות] "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" מפרש"י ש"פרוש הי' ממנה מפני גזירת פרעה וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזירתך קשה משל פרעה . . והחזירה וכו'", שדוקא בת קטנה מישראל חיזקה את הבטחון של עמרם "גדול הדור" וכו'. ומכאן ההוראה ע"ד חלק החשוב שיש לנשי ישראל להשפיע על בעליהם באופן של "איזוהי אשה כשירה‏ – ‏העושה רצון בעלה"‏ – ‏היא עושה רצון חדש אצל בעלה, שבמקום שיהי' לו הרצון לרדוף אחר הפרנסה כי חושב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" הרי היא מראה לו מ"ש בסידור שהקב"ה הוא "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים"! ואין סיבה לרדיפה אחר הפרנסה וכו'.

‏משיחת י"א ניסן ה'תשל"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2026

On the verse (in sheini of parashas Shemos), “A man from the house of Levi went and took the daughter of Levi,” Rashi says: “He had been separated from her because of Pharaoh’s decree, and he married her again. This is the meaning of ‘he went’: he followed the advice of his daughter who said to him, ‘Your decree is harsher than Pharaoh’s...’ and he took her back.” Thus, it was specifically a young girl who strengthened the bitachon of Amram’s, the “great one of the generation.” This teaches us the important role Jewish women have in influencing their husbands, as our Sages taught, “Who is a good wife – one who does the will of her husband,” meaning she creates a new will within her husband: instead of him trying to chase after a livelihood and thinking that “my strength and the might of my hand have made this wealth for me,” she shows him what it says written in the Siddur, that it is Hashem who “sustains the entire world with His goodness, with grace, with kindness, and with mercy.”

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5732

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-01-2026

לזכות ר' יוסף בן מנוחה שי' ליום ההולדת שלו ט"ז טבת – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נאמר [בראשון דפ' שמות] "כאשר יענו אותו – עי"ז דוקא – כן ירבה וכן יפרוץ". ועד כדי כך, שמצינו במדרשי חז"ל שהסיבה לכך ששבט לוי, המעולה בכל שבטי ישראל, הי' "מועט באוכלוסין" היא – "לפי שלא היו במלאכת שעבוד מצרים" ולא עינו אותם! וע"ד מאחז"ל "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר". אלא שיש צורך להבהיר שאין זה שום "הצדקה" על מעמד ומצב דגלות, שהרי הענין ד"עוני" לא צריך להיות עוני כפשוטו ח"ו, אלא אפי' אם חסר לו משהו מדבר שהוא רגיל בו, אפי' אם זה עשירות מופלגה – נחשב ל"עני"! ובכן, בנוגע לכאו"א מישראל ישנו פס"ד ברור "אפי' אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו (עדיין) לא יצאת ידי חובתך עמהן"! וזה מדובר אפי' בנוגע לפועלים ובימי החול! ובמילא, מכיון ש"מגיד דבריו ליעקב וגו'", הנה צריך ה' – הבעה"ב – למלא את כל הבקשות של יהודי (בעת התפלה), ואפי' אם ה' נותן לו כבר בני חיי ומזוני, כי היהודי טוען: מפורש בתורה "אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן"!

ב' חלקים משיחת ליל ד' דחג הסוכות, מוצאי שבת קודש, ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-01-2026

The verse states (in rishon of parashas Shemos), “As they afflicted them, so they increased and spread,” meaning they increased and spread precisely as a result of being afflicted, to the extent that it says in Midrashim that the tribe of Levi, the most distinguished of all the tribes, was “few in population” “because they were not subjected to slavery in Egypt” – they were not “afflicted.” Similarly, our Sages taught, “Whoever fulfills the Torah in poverty will ultimately fulfill it in wealth.” However, it must be clarified that this is in no way a justification for the exile, because “poverty” doesn’t necessarily mean literal poverty, chas v’shalom, but simply having less than one is accustomed to. And the Torah rules as a matter of halacha that “Even if you make for them a feast like that of Shlomo in his time, you have not fulfilled your obligation toward them.” This applies even to laborers, and on weekdays. Therefore, since “He declares His words to Yaakov…,” Hashem, the Jew’s “Employer,” must fulfill all of a Jew’s requests (made during davening), even if Hashem has already given him children, life, and sustenance, because the Jew claims: The Torah says explicitly that “Even if you provide for them a feast like that of Shlomo in his time, you have still not fulfilled your obligation toward them.”

2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos, 4th night of Sukkos, 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-01-2026

לזכות רפו"ש וקרובה ליהודית שפרה בת ברוכה תחי'
ליום ההולדת שלה י"ד טבת

עה"פ [ברביעי דפ' ויחי] "יהודה אתה יודוך אחיך" מבאר בתו"א שיהודה הוא ע"ש "הפעם אודה את הוי'" ‏–‏ בחי' הודי', ובאה בהתגלות כש"יודוך אחיך", ע"י הקדמת העבודה ד"אחיך": 1) "ראובן" ‏–‏ באופן של ראי', שעי"ז באים לאהבת ה', פרשה הא' דק"ש, גמ"ח. 2) "שמעון" ‏–‏ באופן של שמיעה והתבוננות, ולכן עבודתו היא (רק) ע"י יראה, פרשה הב' דק"ש, תפלה. 3) "לוי" ‏–‏ ע"ש "הפעם ילוה אישי אלי", חיבור עם השי"ת ע"י התורה, שע"ז קאי מ"ש "אמת ויציב.. הדבר הזה". ועיכ"ז באה "יהודה" ‏–‏ ההודי' והביטול שבתפילת העמידה. ומוסיף, שב"יהודה" ישנו האות י' שמורה על תמידיות, והיינו שבעצם עומד כל יהודי כל הזמן במצב של הודי', אלא שהעבודה היא לגלותה.

חלק ממאמר ד"ה יהודה אתה יודוך אחיך, אור ליום ג' פ' ויחי, י' טבת ה'תשל"ח, בחדרו הק'

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-01-2026

On the verse (in revi’i of parashas Vayechi), “Yehudah, your brothers will acknowledge you,” the Alter Rebbe explains in Torah Or that Yehudah represents submission (“This time I will thank (odeh) Hashem”), which is revealed when “your brothers acknowledge you” as a result of the service of “your brothers” – Reuven, Shimon, and Levi: (1) Reuven represents seeing (“for she said, ‘Hashem has seen (ra’ah)’”), which leads to love of Hashem, corresponding to the first paragraph of Shema and the pillar of acts of kindness; (2) Shimon represents hearing (“Because Hashem heard (shama)”) and contemplation, which leads to fear, corresponding to the second paragraph of Shema and the pillar of service (tefillah); (3) Levi represents a connection to Hashem (“This time my husband will become attached (yilaveh) to me”) through Torah, as alluded to in the paragraph Emes veyatziv by the words “this thing.” After these three levels comes “Yehudah” – the submission and bittul of the Amidah. And the Alter Rebbe adds that the name Yehudah begins with the letter yud, which indicates constancy, because in essence, every Jew is always in a state of submission; one must only work to reveal it.

Excerpt from maamar Yehuda Atah Yoducha Achecha, Monday night, parashas Vayechi, 10 Teves 5738 – in the Rebbe’s room

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-01-2026

לזכות רחל ברכה בת שושנה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות