תוכן פ' פרה הוא הטהרה דטומאת מת שעי"ז מתבטל גם הרושם דענין העדר-החיים (הסיבה דטומאת מת). ומובא במדרשים שענין זה הי' תמוה ומופלא גם למשה רבינו ולשלמה המלך עד שמשה שאל את ה' "במה תהא טהרתו?!" ואז גילה לו את פ' פרה ואח"ז מסרה משה לבנ"י וכו'. והנה דבר זה שהי' מופלא אפי' אצל משה וכו', הנה אף שזה התקבל אצלו לאחרי שנמסר לו פ' פרה, אבל אצל בנ"י נשאר בגדר פלא ו"חוקה" גם לאח"ז. והביאור: ענין עיקרי בתורה הוא שהתורה לא תישאר בהבנת השכל אלא שתפעול גם ברגש שבלב, וענין זה, לבטל את השאלה "במה תהא טהרתו" ואת הרושם מהענין של העדר-החיים גם ברגש, היא עבודה גדולה וקשה גם לאחרי כל ההסברים בשכל, ולכן גם לאחרי שה' גילה את פ' פרה והדבר חדר את השכל (ואצל משה גם הרגש), נשאר הדבר אצל בנ"י מופלא ביחס לרגש. ותובעים מכ"א להשתדל עכ"פ שזה יחדור גם את הרגש, ונתינת-כח מיוחדת לזה היא כשקוראים פ' זו בתורה.

משיחת כ"א אדר ה'תשמ"ח (סיום השלשים להסתלקות הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע)

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026

The midrash states that even Moshe Rabbeinu and Shlomo HaMelech were perplexed as to how it is possible for the impurity of death to be purified, as Moshe asked, “What will purify it?”, but then Hashem revealed Parashas Parah, and Moshe was able to accept it and convey it to the Jewish people etc. But although Moshe was able to accept it, for the Jewish people it remained a wonder and a chok even afterwards. This is because the point of Torah is not to remain in the intellect, but to also affect the emotions of the heart – and to remove even the emotional impact of death (“What will purify it?”) is a very lofty and difficult task even after all the intellectual explanations. Therefore, even after Hashem revealed Parashas Parah, and even after it permeated the intellect (and in Moshe’s case, it permeated the emotions as well), it remained a wonder for the Jewish people with respect to the emotions. Nevertheless, every Jew is expected to at least strive to bring himself to a state where it penetrates the emotions as well – and we are empowered to do this when we read Parashas Parah in the Torah.

Excerpt from sichah of 21 Adar 5748 (marking the shloshim of the Rebbetzin זי"ע)

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2026

לזכות בנימין בן נחמה דינה שי' ליום ההולדת שלו י"ח אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

לפי ערך גודל הירידה שמסופר עלי' בחלק הראשון של פ' כי תשא [חטא העגל], שהיא ירידה שאין כמוה, ניתן להעריך את גודל העלי' שלאחרי' שמסופר עלי' לאח"ז בשיעורים דימים אלו, שהיא עלי' שאין כמוה, ובאמת הטעם למה "הרשה" הקב"ה שתהי' ירידה כזאת הוא כי דוקא עי"ז באים בנ"י לעלי' הכי גדולה (כמבואר בענין "נורא עלילה על בני אדם"), וכפי שיהי' בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, ולכן השם של כל הפרשה - כולל הענינים הבלתי רצויים שבה - הוא "כי תשא"; בפ' כי תשא מדובר הן ע"ד לוחות הראשונות והן ע"ד לוחות האחרונות, ויש בזה מה שאין בזה, ויש דוגמתם בכאו"א, ועוד.

שיחת ט"ו אד"ר ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026

From the magnitude of the unparalleled descent described in rishon of parashas Ki Sisa (the sin of the golden calf), we can appreciate the greatness of the subsequent ascent, which is also unparalleled. And this ascent is the only reason Hashem allowed such a descent to take place in the first place (as explained regarding the verse “an awesome pretext upon the sons of man”), and the same applies to the ascent that will take place very soon with the coming of Moshiach. This is why the entire parshah, including the undesirable part, is called Ki Sisa (“When you lift up…”). Parashas Ki Sisa discusses both the first and second Luchos, each of which has an advantage over the other, and each of which is reflected within every Jew.

Excerpt from sichah of 15 Adar Rishon 5752

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-03-2026

לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

[המשך] וזוהי ההוראה מהשם של חג הפורים, בלשון מדי ופרס – אם נזדמן לו ענין של "פרס ומדי" ה"ז בכדי שיעשה ממנו ענין של "ימי הפורים", שענינם – "ונהפוך הוא", הפיכת ענין של חול ו"עמי הארץ" לקדושה ויהדות, שעי"ז נעשה מציאות חדשה, ע"ד הדבר חדש שנפעל ע"י תשובה מאהבה – "זדונות נעשו לו כזכיות", שזה מביא את ה"ונהפוך הוא" מן הקצה אל הקצה – החירות מאפילה לאור גדול!; כשפוגשים יהודי שהוא בבחי' "פור", "תינוק שנשבה", צריך לפעול בו את ה"ונהפוך הוא" – להשפיע עליו שירקוד בשמחה גדולה באופן ד"עד דלא ידע" מצד זה שכבר נעשה אצלו "ודתיהם שונות"! ולמרות ש"אכתי עבדי דאחשורוש אנן", ועפ"י תורה שם החג הוא "פורים" – מגלים ש"הוא הגורל" – ענין שלמעלה משכל, "לא ידע"! ועד"ז הפיכת עניני "פרס ומדי" שבעולם לעניני קדושה, ע"י העבודה ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים", ועוד יותר – "בכל דרכיך דעהו", "לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא [בכל רגע] כל נמצא"!

ב' חלקים משיחת יום ג' פ' צו, פורים ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026

[Continued.] This is the lesson from the name of the holiday of Purim, which comes not from the language of Persia and Media: when a Jew encounters something mundane (“Persia and Media”), the purpose is for him to transform it into the “days of Purim,” whose theme is v’nahafoch hu (“it was turned around”): transforming the mundane into holiness and Yiddishkeit. This transformation creates a new reality, like the effect of teshuvah, through which “intentional sins become like merits,” a transformation from one extreme to the other. When one encounters a Jew who is on the level of “pur” (as a result of being “taken captive among the nations), one must “turn him around” until he begins to dance with the greatest joy (ad d’lo yada – to the point of “not knowing”) from the privilege of being one whose “laws are different.” Despite the fact that “We are still the servants of Achashverosh,” and the name of the Yom Tov remains “Purim,” nevertheless we reveal that “hu hagoral” (“it is the lot”) – something that transcends reason and intellect (“lo yada”). Similarly, we transform all matters of “Persia and Media” into holiness by serving Hashem in such a way that “All your deeds are for the sake of Heaven” and “Knowing Him in all your ways” (as the Rambam states, the first mitzvah is “to know that there is a Primary Being who brings all existence into being.”).

2 excerpts from sichah of Tuesday, parashas Tzav, Purim 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-03-2026

לעילוי נשמת ר' אברהם ב"ר חיים יהושע ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו אדר (א'). ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' מאיר שי' זקלס