ספר בראשית הוא הספר המברר לנו את זהותנו ולכן אנחנו נתחיל בו.

לימוד החומש יש בו כמה קשיים שצריכים להיות מודעים להם. הקושי הראשון הוא השפה. זאת לא העברית שלנו אלא זאת העברית הנבואית.

קושי נוסף, המושגים שונים לגמרי ואפילו הפוכים מהמושגים של האדם המודרני. 

לכן את הדמויות של התנ"ך צריכים לראות לא כמונו ולא כענקים אלא כאחרים. הם חיו בספרה רוחנית שונה משלנו, ספרה שבה יש מפגש עם הא-לוהות, ולכן גם העבירות שלהם או המצוות שלהם צריכות להיות מובנות על פי האוויר, האור המקיף, של אותם הימים.

קושי נוסף, אנחנו מושפעים מאוד ברוב מושגי התרבות שלנו מהנצרות, שחדרה אל תוך המנטליות שלנו ואל מושגי היסוד.

קושי נוסף, להבין מה המטרה לשמה נכתב הטקסט. היו שטעו לחשוב שהמטרה היא רק הלכתית למשל.

דבר נוסף, צריך להבין שעבור הדור שקיבל את התורה הדברים האלה היו קודם כל בעל פה, רק אחר כך הם גם נכתבו. לכן צריך להבין גם מה הייתה המשמעות של הדברים בשעת אמירתם. 

ועוד עניין מתודי: כאשר אנחנו לומדים פסוק אנחנו לא יודעים מה אומר הפסוק הבא.

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כ

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcher

טלגרם: https://t.me/yomi

לפניות

https://wa.me/message/E6OP25O34AVS

beit.yehouda7@gmail.comL1: rckiאן

פרשת בראשית פרק א פסוק א

הלימוד שלנו, לימוד הפסוקים, איננו פשוט בכלל, ואפשר לראות את זה בפסוק הראשון, כמה הוא לא מובן במבט ראשון:

"בראשית" - לא נאמר בראשית של מה.

"ברא" - בריאה היא תופעה שמעולם לא היינו עדים לה אז איך ניתן להבין את פירושה.

"א-להים" - אולי המילה הקשה ביותר. תעלומה.

"את" - מילה שעל פניו חסרת משמעות בעברית.

"השמים" - לא ברור על מה מדובר. הכחול שאנחנו רואים בבוקר זה הרקיע שנקרא אמנם שמים - "ויקרא א-לוהים לרקיע שמים" - אבל זאת ההוכחה שהשמים עצמם הם משהו אחר שאיננו ברור.

"הארץ" - מילה אחת מתוך שבע שלכאורה ברורה לנו.

פסוק של שבע מילים שבתוכו רק מילה אחת מובנת זה קצת מתסכל. 

דבר נוסף: כדי להבין באמת טקסט כלשהו, צריך להבין עבור מי נכתב הטקסט. התורה היא דיבור, היא לא חכמה לגביה חסר משמעות מי הלומד, לכן חשובה השאלה למי הדיבור הזה מופנה. אפשר לומר שהדיבור הוא לבני ישראל, אבל מי הוא הישראל הזה שהתורה פונה אליו. דבריו של רבי יצחק ברש"י הראשון "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם" שלכאורה תמוה מניין לו מהיכן היה צריך להתחיל את התורה, הם דוגמא לכך שהתורה פונה אל בני ישראל דרך חכמי ישראל, אליהם מופנית התורה. רבי יצחק הוא חכם מחכמי ישראל, לכן הוא מבטא את הזהות שבשבילה ניתנה התורה. 

לכן האינטואיציה של רבי יצחק מה התורה צריכה לומר היא אינטואיציה נכונה.

אם היינו שואלים את אריסטו: כשאתה קורא בחומש, מה החלק המעניין ביותר? ללא שום ספק הוא היה עונה: בראשית! כמו שהוא כותב במטפיזיקה בפרק הראשון שהחוכמה היותר עליונה היא חוכמת ההתחלות. המצוות מבחינת אריסטו לא מעניינות. לעומת זאת, הנחת היסוד של רבי יצחק, שהיא הנחת היסוד של התורה, היא ששום ידיעה מטאפיזית, עליונה ככל שתהיה, איננה מעניינת אותנו אם אין לה השלכה מעשית. כי כל זמן שאין לה השלכה מעשית אתה לא יכול לדעת מה זה באמת אומר. ורש"י בעצם עונה לשאלה "מה טעם פתח בבראשית?" - שיש לזה גם השלכה מעשית, השלכה פוליטית: שאם יאמרו אומות העולם מה שיאמרו אנחנו נענה להם כך וכך.


שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com

פרשת בראשית פרק א פסוק א

אין בתנ"ך מילה שמתארת את כל היש ("עולם" בתנ"ך הוא מושג שמציין זמן ארוך או אינסופי). כשרוצים להגיד כל היש אומרים: שמים וארץ. כלומר, יש בעברית מסר כזה שהעולם מלכתחילה הוא דואלי. בעוד שהא-לוהות היא אחת, "ה' א-לוהינו ה' אחד", העולם שלו איננו אחד, העולם שלו הוא תמיד שניים: השמיים והארץ.

אם כן, מה הפסוק הזה - "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ" - בא ללמד אותנו?

כאשר אנחנו שואלים את בעלי המיתולוגיות השונות (אליהם התורה מתייחסת, כהנגדה), היוונים למשל או המצרים העתיקים, מאיפה הכל התחיל, הם אומרים שהכל התחיל מהכאוס, מהתוהו ובוהו. הם מתחילים את התורה מפסוק ב'. מה שאין כן התורה, היא מחדשת לנו שלפני פסוק ב' יש פסוק א'. ראשית, הכוונה: מחשבה, סדר, רצון. לפני התוהו יש ראשית. ואם יש ראשית יש אחרית טובה. באמצע יש בלאגן, אבל התוהו ובוהו הוא בהכרח זמני.

אם כן, הכוונה של הפסוק הראשון היא לומר לנו שיש ראשית לפני התוהו, יש משמעות לכל מה שנעשה.

הקורא יודע שיש א-לוהים, הקורא יודע שהעולם נברא, אז זה לא מה שזה בא לחדש לו, אלא זה בא לחדש לו שיש סדר לפני הבלאגן. 

דבר נוסף שאנחנו לומדים מהפסוק הראשון: יש לקדוש ברוך הוא כוונה בבריאה. ראינו שמוכרחים להבין את המילה הזאת "בראשית" לא כפשוטה. רש"י מפרש: בראשית - בעבור ראשית. (כמו בפסוק "ויעבוד יעקב ברחל"). הפסוק לא בא לספר לי שהעולם נברא אלא הוא בא לספר לי בשביל מה הוא נברא, מה המטרה, המגמה. (לפי זה כל הניסיונות לישב בין תורה ובין מדע הם מיותרים, כי המדע מתאר את סדר המציאות והתורה את מטרת המציאות. שני נושאים שונים לחלוטין).

נותר רק לברר מהי הראשית בעבורה נברא העולם (המדרש מביא שבע דברים שנקראים ראשית).


שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com

פרשת בראשית פרק א פסוק א

אם אומרים לי שמי שברא את העולם זה א-לוהים אז ברור שהעולם שמדובר עליו הוא עולם מושלם. פסוק א' מתאר עולם מושלם ופסוק ב' מתאר עולם שבור.

לא נאמר "השמים היו תוהו ובוהו" אלא רק הארץ. פירוש הדבר שהעולם מלכתחילה הוא עולם מושלם, ובמציאות הוא עולם שבור. זה מקביל למושגים הגבוהים מאוד של תורת האר"י: הצמצום השבירה והתיקון.

הארץ היא הנושא מפסוק ב' ואילך: "והארץ הייתה תוהו ובוהו". על השמיים לא מדברים יותר. זה מראה על הדואליות שיש בעולם.

"ברא" בעברית פירושו מלא. הרעיון הראשון שעולה מהמלים "בראשית ברא" הוא: שהדבר מושלם.

משמעות שניה למילה "ברא" בתנ"ך - לפנות מקום. שזה כבר משמעות הפוכה.

"ברא" בארמית זה בחוץ. זה בא לומר שהקיום של הנברא הוא מחוץ לא-לוהות. "בראשית ברא" - הוא הוציא החוצה. וזה הבסיס לנוסטלגיה הא-לוהית בעולם. 

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com

פרשת בראשית פרק א פסוק א

מטרת הבריאה היא עבור הראשית והשאלה היא מה היא אותה ראשית. יש לנו במדרש שבע תשובות שונות. מסביר המהר"ל שהראשית מופיעה בכל המדרגות הללו. בכל דבר יש ראשית. זאת אומרת, גם בישראל, גם בתורה, גם בחלה, וגם במעשרות וכו', זו בעצם אותה הראשית שמופיעה בווריאציות שונות לפי המקבל.

בגלל שהמילה בראשית פירושה "בהתחלת" ולא כתוב בהתחלת מה, לכן מוכרחים לדרוש. הפסוק כאילו אומר: אתה חייב להבין אותי כמטאפורה, אתה חייב לדרוש אותי. "אין המקרא הזה אומר אלא דורשני".

הרב רובינשטיין, זכרונו לברכה, הסביר כך: "אין המקרא הזה" -התנ"ך כולו- "אומר אלא דורשני כמו שדרשו חז"ל". כלומר, כדי להבין את כוונתה האמיתית של התורה אתה צריך להיעזר בתורה שבעל פה. למה? בגלל שהתורה ניתנה דווקא לישראל לכן ההבנה של חכמי ישראל היא הקובעת את כוונת התורה.

 מה טעם פתח בבראשית? חייבת להיות לכך השלכה מעשית. לפי רש"י הנפקא-מינה היא פוליטית, לעומת הרמב"ם שסובר שהטעם הוא רוחני שכלי. "משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים'". ולכאורה זה מוזר. אתה בא להגן על זכותך על ארץ ישראל ואתה מביא פסוק שאומר שזה של הגויים. בעיה נוספת בדברי רש"י היא שאם מדובר בגויים שמאמינים בתורה אז ברור להם מכל מקום אחר בתורה שארץ ישראל היא שלנו ואם אינם מאמינים בתורה מה יעזור שהתורה פתחה בבראשית.

מסביר מניטו שמדובר בגויים שמאמינים בתורה והטענה שלהם איננה שהארץ לא שלנו אלא הטענה שלהם היא: "ליסטים אתם שכיבשתם", לא הייתם צריכים לכבוש.

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com

פרשת בראשית פרק א פסוק א

א. למה להביא פסוק שאומר שהארץ היא של הגויים, כאשר אתה רוצה להוכיח את ההיפך. ב. באיזה גויים מדובר. מסביר הרב אשכנזי: מדובר בגויים שמאמינים בתורה, והכוונה לנוצרים, והטענה שלהם היא: "ליסטים אתם שכבשתם": אומנם זה שלכם אבל אין לכם זכות לכבוש, עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יגיש לכם את זה על מגש של כסף. 

וזה בנוי על האידאולוגיה הנוצרית שאומרת שהאדם הוא חוטא במהותו מלידה, ולכן רק אם אלוהים בעצמו מעניק לו בחסד עליון את המתנה מותר לו לקחת.

זאת הטענה שהשמיע האפיפיור בפגישה עם גולדה מאיר - זעזוע מהאלימות שיהודים מפעילים בארץ הקודש - וגולדה ענתה בתגובה יהודית ספונטנית כמו רש"י: זה שלנו! 

"כח מעשיו" - בזכות הכוח. "וכבשוה" (פסוק כ"ח בתורה).

הפסוק כן מתאים כתשובה לטענת הגויים כי זהו ביאורו: הגויים סבורים שאדם צריך לקבל את הארץ בנחלה, כמו שאדם מקבל נחלה בלי לעשות מעשה, ואילו אנחנו סבורים שזה נעשה על ידי מתנה, שצריך לעשות מעשה מכוח הקונה. וזה מה שאומר הפסוק: "כח מעשיו הגיד לעמו" - גילה את ממד הכוחניות שבמעשה בראשית - "לתת להם" - במתנה, מה שהגויים מקבלים בתור נחלה ("נחלת גויים").

יש קריטריון מוסרי עליון על פיו מקבלים את הארץ ואת זה הקדוש ברוך הוא הכניס בתוך הארץ עצמה: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו" - הוא נתן את הארץ על פי מהות שמונחת בבריאה של הארץ. אם אנחנו קיבלנו את הארץ בדורנו זה סימן שאנחנו ישרים גם אם אנחנו לא צדיקים. הקריטריון הוא היושר ולאו דוקא הצידקות. 

 "ונתנה לאשר ישר" - הרצון להיות ישר, לעומת האדם העקום בגלות, שבא לידי ביטוי בצורה נאיבית אידיאליסטית סוציאליסטית, הוא זה שהביא אותנו בסופו של דבר אל הארץ בדור שלנו. 

לפי זה "ברצונו נתנה להם" הכוונה כאשר היו רצויים לפניו. (רש"י: רצון לשון ריצוי).

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com

פרשת בראשית פרק א פסוק ב

"הארץ והארץ…". ברגע שמכפילים משהו - כאן מתחילות הבעיות. השמים נשארו נקיים, אין עיסוק בשמים עד מעמד הר סיני, אבל "והארץ" - כשנכנסים אל העולם הממשי כאן מתחילות הצרות. 

זה ההבדל בין העולם התיאורטי לבין העולם המעשי, בין הדברים כפי שהם באמת ובין הדברים כפי שהם במציאות.

"תוהו ובוהו" - תוהו זה משהו שתוהים עליו, שמטרתו לא ברורה. וכי ב"אלפיים תוהו" לא נבנתה ציביליזציה אנושית? ודאי שנבנתה. אלא שהיא היתה ללא מטרה. "ובוהו" - גם כן, מלשון בהייה. הבהייה היא ציפייה שמשהו יסתדר, אבל זאת ציפייה מאוכזבת.

"וחושך על פני תהום" - חושך מלשון חסוך, כלומר חסר בו משהו. תהום זה מים.

המילה "תהום" והמילה "תוהו" זאת כמעט אותה המילה, רק שזה סתום, המ"ם סותמת את התוהו.

"ורוח א-להים". אפשר לפרש אלהים במובן של חזק, כמו "צדקתך כהררי אל". רוח אלהים - רוח חזקה.

חז"ל אומרים: "תוהו" - זה בבל, "בוהו" - זה פרס, "חושך" - זה יוון, "תהום" - זה רומא. הבינו חז"ל שהתיאור הראשוני הסתום הזה בודאי בא גם ללמד אותנו משהו. גם בהיסטוריה שלנו יש תוהו ובוהו וחושך ותהום, ישנה הרגשה שמי ששולט בעולם אלו הרשעים. מלמדים אותנו חז"ל שהרצון לעוצמה הזה שהוא כל כולו אלימות ופרעות בא מהתוהו ובוהו הקדמון. וכשם שלתוהו ובוהו הקדמון יש בסוף פתרון - "ויאמר א-להים יהי אור", כך לתוהו ובוהו ההיסטורי יש פתרון - "ורוח א-להים מרחפת על פני המים".

"רוח א-להים" - הרצון הא-להי מרחף על פני המים. (המילה "רוח" בתנ"ך פירושה הרצון. כמו "ילדי רוחי"). "פני" זה יכול להיות פָּנִים, השטח החיצוני, וזה יכול להיות פְנִים, מה שבפנים המים.

לבן זומא היה קושי להבין איך יש יסוד של פירוד במקום שבו אמורה להיות האחדות. הפתרון לכך הוא שהפירוד הזה איננו מקורי. היתה עוד אחדות קודמת שנפרדה והתורה לא מדברת עליה.

"ורוח א-לוהים מרחפת" - זה רוחו של מלך המשיח. כלומר, מתוך כל המלכויות והתוהו והחושך יש מגמה היסטורית שהולכת ועולה. "ורוח א-לוהים מרחפת" - זה משיח בן יוסף. "ויאמר א-לוהים יהי אור" - זה משיח בן דוד.

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.

להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן

ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki

טלגרם: https://t.me/yomirc

לפניות: 

https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1

beit.yehouda7@gmail.com

פרשת בראשית פרק א פסוקים ב-ד

לא רק אחרי התוהו ובוהו יהיה טוב, גם בתוך התוהו ובוהו - "רוח א-לוהים מרחפת על פני המים". לכן אמרו במדרש: "רוח א-לוהים" - זה רוחו של מלך המשיח. יש כיוון משיחי שמתרחש תוך כדי הבלאגן. 

כל אחד עוסק בשקו ותעניתו והקב"ה הולך ובורא -מתוך העיסוק של כל אחד- אורו של משיח. כל אחד עושה את חלקו ואיננו מודע למגמה הסמויה העולה מהדברים. "ורוח א-להים מרחפת על פני המים".

"מרחפת" אותיות: מ"ת רח"ף. רח"ף בגימטריה - 288. לפי המקובלים יש 288 ניצוצות של קדושה שנפלו לתוך הקליפות שאותם צריך להעלות על ידי רוח א-לוהים שמרחפת על פני הניצוצות שבקליפות האלה.

הרב דרוקמן מסביר ש"רוח א-לוהים" זה משיח בן יוסף, "ויאמר א-להים יהי אור" - זה משיח בן דוד.

"יהי אור ויהי אור". זה המקום היחיד שבו אנחנו רואים שאין הפרש בין הציווי לבין הביצוע. לעומת כל מעשה בראשית בו אנחנו רואים מגמה שבכל מקום שיש ציווי - בפועל זה לא הולך. וכך גם בכל התורה. זה הרעיון של כשלון מתוכנן. הרעיון הזה בא לומר שאף על פי שיש כישלון מתמיד, אבל בכל זאת יש מגמה של עלייה. ההתקדמות של העולם היא דרך כישלונות, דרך נפילות.

"אור - זה מעשיהם של צדיקים". אור פירושו תפיסה -'לאור דבריך'- והצדיקים הם אלו שיודעים לתפוס נכון את המציאות.

"אור - אלו מעשיהם של צדיקים, חושך - אלו מעשיהם של רשעים, ואיני יודע איזה מהם עדיף. כשהוא אומר 'וירא א-לוהים את האור כי טוב' יודע אני שמעשיהם של צדיקים עדיפים" (מדרש). הרב אשכנזי מסביר את המדרש התמוה הזה שהיה לכאורה מקום לחשוב שעדיף לעשות מעשיהם של רשעים ולחזור בתשובה מאשר לכתחילה לעשות מעשיהם של צדיקים, שהרי רצון השם מתגלה גם באור וגם בחושך, ואם כך אדרבה יהיה מעלה לעבור דרך החושך כדי לגלות את אור השם בכל. מחשבה שבתאית. לכן כדי להוציא מהמחשבה הזאת נאמר: "וירא א-להים את האור כי טוב".

היה צריך להיות כתוב: "ויבדל א-להים בינו ובין החושך", שהרי הנושא הוא האור. מפרש חכם אחד מטבריה: אחרי שנעשתה הבדלה הייתה תוספת אור.

שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת בית יהודה - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.
לפניות: beit.yehouda7@gmail.com